טיול נבדה אורגון, יום 10: סילבר פאלס - מסלול עשרת המפלים, מעיינות חמים בלב היער וחצית הרי הקסקייד
יום עמוס, ארוך וגדוש בטבע משתנה בצורה קיצונית לאורך 268 מייל של נסיעה. פתחתי את הבוקר בין מפלים ענקיים בתוך יער גשם ירוק ולח, והספקתי לעבור דרך נוסטלגיה ומעיינות חמים עמוק בהרים, עד שהגעתי אל צוקי המדבר הגבוה והיבש של מרכז אורגון.
הליכה בסילבר פאלס (Silver Falls State Park) – הסיבוב הדרומי
התעוררתי מוקדם מאוד בתוך היער השקט, ויצאתי לדרך ישירות מתוך חניון הקמפינג של הפארק. היעד היה המסלול המפורסם של עשרת המפלים (Trail of Ten Falls), כשהפעם בחרתי להתרכז בסיבוב הדרומי הגדול של הפארק.
מדובר בסיבוב הליכה לא קשה באורך של כ-5 מייל. הצעידה בתוך הקניון המיוער והלח בשעות הבוקר המוקדמות, כשהשטח עדיין היה ריק לחלוטין ממטיילים, הייתה חוויה מדהימה בפני עצמה. השביל מוביל ממרכז הפארק אל כמה מהמפלים המרשימים ביותר שיש לאורגון להציע.
מתחילים במפלי South Falls הענקיים והאייקוניים. השביל פה עובר בצורה חווייתית יוצאת דופן ממש מאחורי מסך המים השוצף, בתוך גומחת סלע ענקית.
המשכתי עם הציר וירדתי בסדרה של מדרגות אבן אל תחתית מפלי Lower South Falls. משם השביל זורם במקביל לערוץ הנחל היפהפה, וחולף על פני עוד שורה של מפלים גדולים ושוצפים, כשהמרשים שבהם הוא ללא ספק Lower North Falls. כשעמדתי מולו, נזכרתי מיד בגזע העץ הענקי שמונח לרוחב המפל – בדיוק כפי שראיתי אותו בביקור שלי כאן לפני 15 שנה. המסלול כולו היה פשוט יפהפה, גם בקטעים שבין המפלים.
הסיבוב הזה הוא ללא ספק אחד המרשימים ביותר שהלכתי בהם אי פעם מבחינת עוצמה וריכוז של מפלים, ואני ממליץ עליו בחום. לצערי, החלק של הקניון הצפוני היה סגור לחלוטין להליכה בשל קריסה של עשרות עצי ענק שחסמו את הציר, כך שלא הייתה אליו כניסה.
אחרי שהשלמתי את הסיבוב הרגלי המרענן, חזרתי אל הג'יפ והתחלתי להעמיק בנסיעה אל תוך רכס הרי הקסקיידס.
מעיינות בגבי (Bagby Hot Springs) – נוסטלגיה בת 30 שנה וטבילה ביער
נסעתי בכבישי היער הלאומי המפותלים והמבודדים לכיוון צפון-מזרח, כשהמטרה היא להגיע אל Bagby Hot Springs. מדובר במעיינות חמים טבעיים השוכנים בלב יער עצי ענק עתיק. עבורי, למקום הזה יש ערך רגשי וזיכרונות מיוחדים מאוד מלפני 30 שנה, התקופה שבה גרנו בפורטלנד.
הסיפור מאחורי החיפוש שלי אחר בגבי: הכל התחיל כשצפיתי אז בסרט דוקומנטרי בערוץ דיסקברי, שגולל סיפור טרגי על משפחה – זוג הורים ותינוקת יונקת – שבאו לטייל כאן בסוף השבוע. במהלך השהות שלהם באזור הגיעה סופת שלג אדירה שחסמה לחלוטין את כל אפשרויות התנועה, והרכב שלהם נתקע בשלג בלי יכולת לזוז. בהחלטה שגויה וגורלית, הם עזבו את הרכב המוגן בניסיון ברגל להגיע לכביש הראשי, ואיבדו את דרכם בתוך השממה הקפואה של היער.
אחרי יממה שבה הם לא חזרו הביתה, יצאו צוותי חילוץ גדולים לחפש אותם ומצאו תחילה את המכונית הנטושה. רק לאחר כמה ימים של סריקות הם אותרו עמוק בשטח: הבעל, לצערי, כבר מת מהיפותרמיה וקפא למוות, בעוד האם והתינוקת נמצאו בחיים כנגד כל הסיכויים, בזכות העובדה שהאם המשיכה להניק אותה.
הסיפור הטרגי והמצמרר הזה עורר בי דחף עצום לבקר במקום הזה במו עיניי. באותם ימים לא היה אינטרנט או גוגל, אז הלכתי פיזית לספרייה הציבורית בפורטלנד, נברתי בהמון מפות שטח ובקטעי עיתונות ישנים על האירוע, עד שהצלחתי לאתר את הנקודה המדויקת של המעיינות ביער. נסענו לשם אז עם הבן הגדול שלנו, שהיה אז כולה ילד בן 3, ביום חורף קפוא. שלג אמנם לא ירד באותו היום, אבל היה קור כלבים והיער כולו היה מכוסה בשכבות עבות של שלג וקרח.
כדי להגיע למעיינות צריך ללכת שביל של מייל וחצי ממגרש החניה. באותו ביקור היסטורי, השביל היה מכוסה בחלקו הגדול בקרח חלקלק והעלייה איתו הייתה אתגר של ממש. לא ויתרנו, הגענו למעיינות, וזו הייתה חוויה עוצמתית שנחרטה בי לתמיד. האתר כלל אז סדרה של כארבעה חדרים פתוחים שבהם ניצבו אמבטיה ענקיות שנחצבו ידנית מתוך גזעי עצי ענק (Redwood/Cedar). המים שזרמו מהנביעה היו חמים מדי, ומכיוון שלא היו ברזים נורמליים, היינו צריכים לצאת החוצה עם דליים, לאסוף שלג מהיער ולשפוך לתוך גיגיות העץ כדי להביא את המים לטמפרטורה שמאפשרת כניסה. הוויסות נעשה באמצעות מגופי עץ ישנים וערבוב ידני של שלג. חוויה נוסטלגית של פעם בחיים.
נחזור לטיול הנוכחי…
אחרי נסיעה ארוכה מאוד בכבישי יער מרוחקים ושוממים, הגעתי אל מגרש החניה המסודר של האתר, שבו הוקם גם חניון לילה. הדברים השתנו מאוד ב-30 השנים שחלפו. המקום מנוהל כיום בצורה מסודרת בהרבה, והביקור במעיינות דורש תשלום סמלי של 5 דולר לאדם במזומן, אותו מכניסים למעטפה ייעודית ומשלשלים לתוך כספת ברזל בכניסה. לצערי, לא הייתי הרכב היחיד בחניה, וזה רמז על כך שלא אהיה לבד במעיינות.
כדי להגיע אל הנביעה צעדתי ברגל את אותו שביל יפהפה לאורך הערוץ הזורם בתוך היער הקדמוני. מדובר במייל וחצי של הליכה קלה ונוחה תחת חופת העצים, הכוללת חצייה של שני נחלים על גבי גשרי עץ מסודרים. כשהגעתי אל אתר המעיינות, התאכזבתי לגלות שאמבטיות העץ הנוסטלגיות שנחצבו מתוך גזעי העצים הגדולים, יחד עם הבקתות המקוריות שסבבו אותן, היו הרוסות לחלוטין וכמעט חרבות כתוצאה מנזקי מזג האוויר, הלחות וריקבון טבעי של העץ לאורך השנים.
במקומן, הקימו בביתן האחורי ארבע אמבטיות עץ מרובעות וחדשות לגמרי, ובאזור הקדמי הציבו אמבטיית עץ עגולה וענקית. האמבטיה הגדולה הייתה עדיין בשלבי מילוי ראשוניים וגם ישבו סביבה אנשים, ובכלל – כל המתחם היה די מלא במבקרים, מה שאילץ אותי לחכות בסבלנות בצד עד שיתפנה מקום.
נקודה שחשוב לקחת בחשבון: בניגוד לשמרנות האמריקאית הרגילה, במעיינות חמים טבעיים בלב הטבע בארצות הברית נהוג לרוב, גם אם באופן לא פורמלי, לרחוץ בעירום מלא. הלבוש בבגד ים הוא כמובן אופציה ואין איתו שום בעיה, אבל מרבית האנשים בשטח מוותרים עליו. כדאי לקחת זאת בחשבון אם אתם מתכננים לטייל באזור עם ילדים.
לאחר המתנה קצרה התפנתה אחת מגיגיות העץ החדשות. רוקנתי את המים של הרוחצים הקודמים, ופתחתי את המערכת כדי למלא אותה במים חמימים ונקיים. הפעם כבר לא היו שם מגופים מעץ ודליי שלג, אלא ברזים מודרניים עם צינורות פלסטיק שמזרימים מים חמים וקרים בלחיצה. המים היו פשוט תענוג לגוף.
אומנם, החוויה של לשבת בתוך מבנה עץ עם עוד ארבעה גברים זרים בעירום מלא היא לא בדיוק אותה חוויה רומנטית של להיות שם לבד עם אשתי בתוך גזעי העץ החצובים של פעם, אבל זה עדיין אתר מעיינות מיוחד במינו בלב השממה. אחרי כחצי שעה של טבילה מרגיעה במים החמים, הגיע הזמן להתקדם. יצאתי מהמים, התלבשתי וצעדתי את הדרך חזרה אל חניון המכוניות.
מעבר ההרים אל העיירה דטרויט והאגם הצלול
מאזור המעיינות סובבתי את ההגה דרומה, חציתי את מעבר ההרים של הרכס ונסעתי לכיוון העיירה הקטנה דטרויט (Detroit), השוכנת על שפת אגם מלאכותי גדול (Detroit Lake). עצרתי שם בתחנה להתרעננות קצרה והצטיידות, ומשם המשכתי בנסיעה מזרחה על כביש 22 הראשי, עמוק יותר אל תוך המורדות המזרחיים של הרי הקסקיידס לכיוון פנים המדינה.
הגעתי אל Clear Lake Resort השוכן על שפת אגם קליר לייק המדהים. האגם הזה נוצר לפני אלפי שנים כתוצאה מזרימת לבה וולקנית שחסמה את ערוץ הנחל הקיים. המים שממלאים אותו מגיעים מהפשרת שלגים והם כל כך קרים וצלולים בצורה פנומנלית, שניתן להביט מהגדה או מסירה ולראות דרכם בבירור, כמו מבעד לזכוכית, גזעי עצי ענק קדמונים שעומדים זקופים לחלוטין על קרקעית האגם כבר מאות שנים בלי להרקיב.
המשכתי בנסיעה קצרה על הציר הציורי ועצרתי בתחנת החניה של Sahalie Falls Viewpoint. זהו מפל עוצמתי, מסיבי ורועש במיוחד, שבו נהר המקנזי צונח בבת אחת מגובה של כ-30 מטרים מעל מדף בזלת שחור אל תוך בריכת קצף לבנה וגועשת. המראה שלו מקרוב פשוט מהפנט ועוצר נשימה. יש במקום שביל הליכה מסודר ומקסים שנמתח לאורך המפלים והנהר, וממש שווה לנצל אותו, ללכת קצת ברגל וליהנות מהמראות הדרמטיים של המים השוצפים במורד הקניון בתוך היער העבות.
טבילה ב-Bigelow Hot Springs ותצפית הר וושינגטון
לא רחוק משם, עצרתי לגיחה קצרה וטבילה נוספת, הפעם ב-Bigelow Hot Springs (המוכרים גם בשם Deer Creek Hot Springs). אלו מעיינות חמים קטנים, פראיים וטבעיים לחלוטין, השוכנים ממש על גדת הנהר הזורם ותחת חופת העצים המוצלת. המים החמים נובעים מתוך מערת סלע קטנה על קו המים ומתערבבים ישירות עם מי הנהר הקרירים. הפעם שיחק לי המזל והייתי במקום לבד לגמרי. הטבילה השקטה הזו בתוך המעיין הטבעי, כשמסביב רק רשרוש המים והיער, הייתה הסיום המושלם לחלק הירוק של היום.
לצערי, כשביקרתי כאן באמצע מאי 2026, כביש 242 הצר והיפהפה (McKenzie Pass) היה עדיין חסום וסגור לחלוטין לתנועה בשל כמויות השלג הכבדות שנשארו באזור הגבוה של מעבר ההרים, ולכן נאלצתי לעשות עיקוף ולהמשיך מזרחה דרך הכביש הראשי – כביש 20.
חזרתי להגה והמשכתי בנסיעה מזרחה. תוך כדי תנועה וחציית קו הרכס של הקסקיידס, הנוף החל להשתנות בצורה קיצונית ותוך מיילים ספורים הפך מיער גשם ירוק ולח למדבר גבוה, יבש, צרוב שמש וצהבהב. עצרתי ב-Mt. Washington Viewpoint – נקודת תצפית מרשימה בצידי הדרך, שממנה נשקף מבט פנורמי מרהיב וחשוף אל עבר פסגתו המחודדת, הוולקנית והמושלגת של הר וושינגטון, כשהיא מוקפת בשדות לבה שחורים, קשוחים ועתיקים שמשתרעים לכל עבר.
סיום היום והפתעת האוהל בסמית' רוק (Smith Rock State Park)
מנקודת התצפית המשכתי בנסיעה רצופה ומהירה אל תוך אזור המדבר הגבוה של מרכז אורגון, עד שהגעתי אל קו הסיום של היום הארוך הזה – פארק המדינה סמית' רוק (Smith Rock State Park). הפארק הזה מפורסם בכל העולם בזכות צוקי הטוף והבזלת הנישאים והאנכיים שלו, המזדקרים בזווית חדה מעל העיקול הציורי של נהר הקרוקד (Crooked River), ומהווים את אחת מבירות טיפוס הצוקים הרשמיות של ארצות הברית.
כשיצאתי מכביש הגישה ונכנסתי אל חניון הלילה של הפארק, השמש כבר שקעה לחלוטין והחל להחשיך. שילמתי 15 דולר דמי חנייה ולילה במדחן האוטומטי, ורק לאחר שחניתי וניגשתי לבדוק את השטח, הבנתי את חוקי המקום וקלטתי את הבאסה הגדולה: מסתבר שבאזור הקמפינג הזה ישנו איסור מוחלט לישון בתוך כלי הרכב או בקרוואנים בחניון, וכל מי שלן במקום מחויב לישון באוהל בלבד, באזור ייעודי ומרוחק כ-100 מטרים מרחבת המכוניות.
למזלי, למקרים בלתי צפויים כאלה בדיוק אני תמיד מחזיק איתי אוהל וציוד לינה מלא קבוע ברכב. התארגנתי על ארוחת ערב מהירה וטובה ליד הג'יפ ברחבת החניה, ולאחר מכן העמסתי את כל ציוד הלילה שלי, צעדתי אל מתחם האוהלים המרוחק, והקמתי את האוהל שלי תחת שמי המדבר הנקיים. נכנסתי לשק השינה עייף אך מרוצה, מוכן ומצפה לטיול של מחר בבוקר בין קירות הסלע העצומים של הקניון.
אלבום תמונות נוספות מהיום טיול המגוון הזה:
תגובות