וייטנאם יומן מסע מצולם: כך נראה טיול של שבועיים במדינה המיוחדת

במהלך חודש אפריל 2025 טיילנו שבועיים בויאטנם, היה מדהים !

האמת? לפני שנחתנו בויאטנם, לא באמת ידענו למה לצפות. שמענו המון סיפורים על המדינה הזאת, אבל שום דבר לא הכין אותנו לטירוף (במובן הכי טוב של המילה) שפגשנו שם. יצאנו אשתי ואני לטיול של כמעט שבועיים, ומהר מאוד הבנו שנפלנו על שנה מיוחדת, בדיוק כשחוגגים שם 50 שנה לאיחוד המדינה, הצפון והדרום.

נוף צוקי הסלע והסירות של ה-לונג ביי

הבלוג הזה הוא לא עוד מדריך תיירים "יבש", אלא פשוט הסיפור של המסע שלנו.

צירפנו כאן את התמונות שתפסו אותנו בדרך, מהרחובות העמוסים באופנועים ועד לשקט המטורף של שדות האורז בצפון, מאזור האיים של ה-לונג בי לערי המלוכה העתיקות. אז אם אתם מתכננים נסיעה בקרוב או סתם רוצים לראות איך נראים שבועיים במדינה המדהימה הזאת דרך העיניים שלנו, מוזמנים להצטרף אלינו לסיבוב.

אינני מתיימר להיות מומחה לטיול בוויאטנם או להגיד ש "ראינו הכל", ההפיך הוא, יש עוד המון מה לראות, לעשות ולחוות במדינה המדהימה הזו והטיול הזה היה רק טעימה ובהחלט השאיר טעם של עוד.

מפה כללית של ויאטנם עם נקודות בהם ביקרנו, בצפון, מרכז ובדרום (הו צי מיין - סייגון):

יום 1:

מלאס וגאס זו היתה טיסה ארוכה עם עצירה בדרום קוריאה (סאול) ומשם טיסת המשך להאנוי בצפון ויאטנם.

הגענו להאנוי בדיוק ביום ה 50 שנה לניצחון על האמריקאים ואיחוד ויאטנם אז היו המון חגיגות ודגלים ברחובות.

זכינו להגיע ולבקר בויאטנם בדיוק במהלך החודש בו ציינו 50 שנות עצמאות ואיחוד (1975-2025). האנרגיות ברחובות האנוי היו בשיאן, והשילוב בין ההיסטוריה המורכבת לבין המודרניזציה המטורפת שהמדינה עוברת הוא פשוט מדהים לראות.

מיד אחרי שהגענו למלון (Anatole Hotel Hanoi) יצאנו לסיור רכוב על טוסטוסים ברחובות הבירה העמוסים ברכבים ואופנועים. אי אפשר לדבר על האנוי בלי לדבר על האופנועים, נחילים של אלפי אופנועים שזורמים מכל כיוון, בלי רמזורים ובלי לעצור. ביקרנו במוזלאום של הו צי מיין, בין בנייני הממשל, ברובע העתיק ובסמטאות השווקים, קינחנו את הסיור בנסיעה על הגשר הארוך על נהר רד וארוחת צהרים מקומית.

בהמשך הלכנו לכיוון רחוב הרכבת ועל הדרך תרגלנו מעבר כבישים רחבים ושוקקים. השיטה לחצות את נהר האופנועים הלא פוסק היא בעזרת מעט טכניקה והרבה אמונה. האמונה שהם לא יפגעו בך: פשוט מתחילים ללכת לאט ובקצב קבוע, והם כבר עוקפים אותך כמו נחל. זה נראה כמו כאוס מוחלט, אבל יש בזה קצב פנימי שפשוט עובד, הולכים לאט ומתפללים.

רחוב הרכבת ביום ובלילה: קפה במרחק נגיעה מהפסים.

זה כנראה אחד הרחובות הכי הזויים שיצא לנו להיות בהם. ישבנו על שרפרפים קטנים ממש על סף הדלת של הבתים, כשהמסילה עוברת סנטימטרים מהשולחן שלנו. כשהרכבת עוברת, כולם נצמדים לקירות, המולה של רגע ואז הכל חוזר לשקט של הקפה והבירה כאילו כלום לא קרה. בתמונות זה נראה צפוף, אבל במציאות זה ממש צפוף, סנטימטרים מהרכבת.

מספר תמונות מטיול באזור העתיק של העיר

יום 2:

ביום השני נפרדנו מהרעש של האנוי וחתכנו מערבה לכיוון ההרים ושדות האורז. בדרך עצרנו ב-Đèo Đá Trắng – מקום עם דוכני אוכל קטנים על צד הכביש ונוף מטורף לעמקים. המשכנו לעוד תצפית ב-Mai Chau ומשם ירדנו ישר לתוך הגלויה של שדות האורז סביב הכפר Poom Coong.

הגענו בצהריים רעבים מתים, והאוכל שם היה פשוט מדהים (אולי הכי טוב שאכלנו בכל הטיול).

אחרי האוכל יצאנו להליכת צהריים ארוכה בין שדות האורז של Mai Chau. זה היה יום חג לאומי, אז פגשנו המון מקומיים, לבושים בבגדים חגיגיים, כדי להצטלם על הרקע של הנופים הירוקים והמטורפים האלה. זה הוסיף לאווירה מין אנרגיה חגיגית ומיוחדת.

ביקשנו מהמדריך מראש שיקח אותנו רחוק מכל 'מלכודות התיירים' ופשוט ייתן לנו ללכת ברגל כמה שיותר... באותו רגע זה נשמע כמו רעיון מעולה. וכך זה היה אם יוצאים מהשבילים הראשיים מגיעים למקומות שקטים בהם הכפריים עובדים בשדות האורז.

היה טיול מדהים אבל למחרת כבר 'שילמנו' על הבקשה הזאת עם הליכה כל היום. 

את הלילה בילינו בריזורט מפנק (Mai Chau Ecolodge) עם נוף מהבקתה לשדות האורז שמסביב.

אלבום תמונות מאותו יום:

יום 3:

אחרי שינה טובה וארוחת בוקר, המדריך זרם עם הבקשה שלנו מיום קודם: 'ללכת, והרבה'. התחלנו בכפר קטן בשם Văn Village, ומשם יצאנו להליכה של 12 ק"מ לאורך העמקים ושדות האורז. מזג האוויר היה גשום לפרקים, אבל זה דווקא הוסיף לאווירה – הכל מסביב הפך לירוק זוהר ומרענן, והמסלול היה מישורי ונוח, אז פשוט נהנינו מהדרך. עצרנו לאכול משהו קטן באחד הכפרים שעברנו בהם והמשכנו הלאה.

בהמשך היום עלינו לאזור הררי יותר עם טרסות אורז מטורפות. עצרנו לתצפית ב-Pu Luông Loop.

משם החלטנו ללכת ל-Bat Cave (מערת העטלפים). כמובן שגם פה בחרנו בדרך הארוכה והתחלנו את ההליכה כבר מהכביש הראשי למעלה... כי אם כבר ללכת, אז עד הסוף.

הירידה לעמק הייתה תלולה מאוד, ובסופה הגענו לפתח של מערה ענקית שנראית כמו לוע פעור בלב ההר. נכנסנו פנימה להצצה קצרה, אבל אז הגיע ה'תשלום', העלייה התלולה חזרה לכביש. בשלב הזה, עם 18 ק"מ מאחורינו התחלנו להבין שצריך להיזהר במה שמבקשים מהמדריך...

סיימנו את היום במלון המדהים שלנו (Pù Luông Natura). הגענו בדיוק בזמן כדי לקפוץ לבריכה שנמצאת ממש בלב הטרסות. לראות את השקיעה מהמים אחרי יום כזה ארוך ברגל – זה היה רגע מהפנט שהשיכיח מאיתנו את כל העייפות מהליכת היום.

אלבום תמונות מאותו יום:

יום 4:

הבוקר התחיל מוקדם, קמתי עוד לפני הזריחה כדי לצאת לסיבוב לבד בשדות שמסביב למלון. יש משהו בשקט של הבוקר בויאטנם, כשהכל עוד מכוסה בערפל, שפשוט אי אפשר להסביר. אחרי שעתיים של הליכה חזרתי למלון לארוחת בוקר, ומשם התחלנו לרדת עם הרכב מהאזור ההררי לכיוון העמקים.

כמובן שלא ויתרנו על עוד קצת ברגליים – עצרנו בצד הכביש ויצאנו להליכה לאורך הנהר. הגענו לאזור של 'גלגלי המים' (Water Wheels). אלו גלגלי במבוק ענקיים שנראים כאילו יצאו מתוך סרט תקופתי. היה מרתק לראות מקרוב איך הם בנו מערכת כל כך פשוטה וחכמה שמעלה מים מהנהר ישר לשדות האורז בלי שום חשמל.

משם נפרדנו סופית מהנופים ההרריים וירדנו לאזור המישורי יותר. התחנה האחרונה שלנו ליום הזה הייתה Hoa Lu, הבירה העתיקה של ויאטנם. המעבר מהטבע הפראי של הבוקר לאתר ההיסטורי והמפואר הזה היה סיום מושלם ליום גדוש.

הגענו למלון (Ninh Binh Hidden Charm Hotel & Resort) ובערב הלכנו לאכול בעיר השוקקת בתיירים Tam Coc.

אלבום תמונות מאותו יום:

יום 5:

גם היום הבוקר התחיל מוקדם (מאוד). יצאתי להליכת זריחה לבד לאורך הנהר ב-Tam Coc, וזה היה פשוט קסם. הכל היה שקט, בלי תיירים, רק אני והנוף הפסטורלי. ראיתי אישה קוטפת פרחים, נזיר מנגן במקדש... רגעים של שקט מוחלט שהיו ניגוד מטורף לבלאגן שהתחיל כמה שעות אחר כך.

חזרתי למלון ואחרי ארוחת הבוקר יצאנו לשייט המסורתי בסירות משוטים לאורך הנהר, שעובר בתוך שלוש מערות סלע. מכיוון שזה היה יום חג, הנהר התמלא במאות סירות ואלפי תיירים מקומיים, חוויה המונית וצבעונית, אבל עדיין יפהפייה.

כמובן שגם פה שמרנו על מוטיב ה'לכת ברגל', חזרנו רק חלק מהדרך בסירה, ירדנו באמצע וחזרנו לכפר ברגל דרך השדות כדי להגיע רעבים לארוחת הצהריים.

את החלק השני של היום העברנו במקדש קטן ובפארק ציפורים לקראת השקיעה. בגלל החג, הפארק היה מפוצץ במקומיים. מה שיפה בויאטנם זה שגם כשיש תורים מטורפים, הכל קורה בשקט ובסדר מופתי, בלי (יותר מדי) דחיפות.

טיפ קטן מאיתנו: אם אתם נופלים על יום חג, אולי כדאי לוותר על פארק הציפורים הצפוף. בדיעבד, היינו מעדיפים לטפס למקדש שעל ראש הר הדרקון (Lying Dragon Mountain). לא הגענו אליו, אבל לפי התמונות הנוף משם פשוט עוצר נשימה – אל תפספסו!

חזרנו לעיר בערב מותשים אך מרוצים. פה גם נפרדנו מהמדריך המצויין שליווה אותנו בארבעה ימים האחרונים. ביקשנו ללכת והוא אכן הוליך אותנו

הספקנו ללכת למסאז' טוב כדי לשחרר את השרירים, ארוחת ערב, ומשם ישר לישון.

אלבום תמונות מאותו יום:

יום 6:

אחרי ארוחת הבוקר נפרדנו מנין-בין ויצאנו לנסיעה הארוכה צפונה לכיוון המפרץ המפורסם – Hạ Long. בדרך, כשמסתכלים מהחלון, אי אפשר לפספס את מה שבאמת מניע את ויאטנם: האופנועים. קטנועים, טוסטוסים וכל מה שיש לו שני גלגלים סוחב הכל – מאנשים ועד סחורות. צירפנו כאן כמה תמונות שתפסנו בדרך, פשוט כי זה מחזה שאי אפשר להתרגל אליו.

הגענו לנמל לקראת צהריים, התארגנו מהר ועלינו לסירה שלנו. בחרנו בסירה בגודל בינוני והחדר היה ממש מפנק, כולל מרפסת קטנה ושירות מעולה. יצאנו להפלגה בין צוקי הסלע האדירים שיוצאים מהמים, מראה שגם אם ראיתם אותו אלף פעם בתמונות, במציאות הוא עדיין עוצר נשימה.

באחת העצירות ירדנו עם סירות קטנות לאי Ti Top. יש שם שביל שעולה בתלילות ממש עד לקצה המצוק. הטיפוס לא קל, אבל הנוף מלמעלה שווה הכל, המפרץ פרוס תחתיכם כשהוא מנוקד במאות סירות לבנות בין הסלעים. פשוט מיוחד.

משם עברנו לשוט בקיאקים במפרץ שכולו סגור סביבו בצוקי סלע.

בשקיעה, ניצלתי את הזמן הרגוע והשקט גם לכמה תמונות קצת יותר 'אמנותיות' של המפרץ, המשחקים של האור והצל בין הצוקים הם גן עדן למי שאוהב לצלם.

סגרנו את היום על הסיפון עם בירה ושקיעה רגועה בתוך השקט של המפרץ. רגע של נחת אמיתי.

אלבום תמונות מאותו יום:

יום 7:

היום התחיל עם זריחה שקטה על המים של Hạ Long – דרך מושלמת להיפרד מהמקום הזה. לפני שחזרנו ליבשה, ירדנו מהסירה לביקור במערת Sung Sot (המכונה 'מערת ההפתעות'). היא באמת ענקית ומרשימה, עם חללים פנימיים שנראים כמו משהו מכוכב אחר. אחרי הסיור קיפלנו ציוד והפלגנו חזרה לכיוון העיר, שם נפרדנו סופית מהמפרץ.

מהנמל נסענו ישר לשדה התעופה בהאנוי ועלינו על טיסה דרומה לעיר Huế (הואה) שבמרכז ויאטנם. נחתנו מאוחר, והגענו למלון (Senna Hue Hotel) כבר עמוק בתוך הלילה.

למרות השעה והעייפות מהיום הארוך, היינו רעבים ורצינו להרגיש קצת את העיר. למזלנו, המלון נמצא ממש במרכז העניינים, אז פשוט יצאנו לרחוב ומצאנו בקלות מקומות פתוחים לאכול בהם ולהעביר שעה של סיבוב לילי. הנה כמה תמונות מהמפגש הראשון שלנו עם המרכז.

אלבום תמונות מאותו יום:

יום 8:

בטיול השתדלתי לקום כל יום בבוקר לפני הזריחה ולצאת ולהסתובב. 

בעיר מה שחיפשתי זה שווקים, הם נתחים ממש מוקדם באמצע הלילה. שווקי הבוקר שמצאתי היו ממש מלאים באנשים בשעות הזריחה. יש המון אוכל בשווקים והרבה אנשים באים לקנות מצרכים. היה ממש מדהים להעביר את הבוקר בשוק Dong Ba Market הגדול שליד הנהר.

עיקר היום היה סביב ביקורים בעיר הבירה העתיקה ובמקדשים.

התחלנו עם ביקור ב Hue Imperial City, מתחם ענק מוקף חומה שבו היה ארמון המלך מאות שנים.

מה שמיוחד זה שנשים באות לעיר העתיקה, משכירות בגדים מסורתיים והולכות להצטלם.

זה הלקט תמונות שלי.

לאחר העיר העתיקה הלכנו לבקר במקדש Tháp Phước Duyên.

לאחר ארוחת הצהרים הלכנו לבקר במספר אתרי קבורה של מלכים ואחר צהריים חופשי, בריכה, ארוחה טובה באזור המלון ומסג.

אלבום תמונות מאותו יום:

יום 9:

הבוקר התחלנו את הנסיעה לכיוון Da Nang. בדרך עצרנו באזור של לגונות פסטורליות לגידול פנינים, ומשם המשכנו לאחת הנקודות הכי מפורסמות בוויאטנם, פארק Ba Na Hills. 

עלינו ברכבל ארוך מאוד (ואחד הגבוהים בעולם) עד לפסגת ההר. שם למעלה בנו עולם שלם שנראה כמו כפר אירופאי עם גינות מטופחות, הכל מרגיש קצת כמו סט של סרט, לא ממש 'אמיתי'.

כמובן שלא ויתרנו על 'גשר הזהב' עם הידיים הענקיות, הנקודה הכי מצולמת באינסטגרם.

בדיוק כשהיינו שם התחילה סופת ברקים ורוחות חזקות, מה שגרם לעצירת הרכבלים. במקום להמשיך לחלק הגבוה יותר של הפארק, החלטנו 'לחתוך' למטה מוקדם מהצפוי ולהמשיך ליעד הבא שלנו: העיר העתיקה Hội An.

הגענו להוי-אן יחסית מוקדם, אז הספקנו לנוח קצת בבריכה הגדולה של המלון (Hoi An Silk Marina Resort & Spa) לפני שיצאנו לחפש מקום לארוחת ערב. 

האמת? לא הייתי מוכן למה שחיכה לנו שם. דמיינתי עיירה קטנה, עתיקה ורגועה, אבל במקום זה נחתנו לתוך פסטיבל אנושי מטורף.

בגלל החג הארוך, המוני תיירים מקומיים מילאו את הסמטאות, וכל הנהר הקטן היה מוצף במאות סירות מוארות בעששיות. זה היה מראה מיוחד. הסתובבנו שעות בין הסמטאות הציוריות לאורך הנהר עד שמצאנו פינה נחמדה לאכול בה. הוי-אן בהחלט הצליחה להפתיע אותנו.

קינחנו את הערב במסג לפני שחזרנו למלון, עייפים אך מרוצים.

לרוב אני לא נוהג לצלם פורטרטים של אנשים ברחוב, אני בדרך כלל מתמקד יותר בנופים ובאווירה. אבל משהו ב-Hội An גרם לי לשנות את ההרגל הזה. החלטתי להקדיש את החלק הבא לאנשים שפגשנו שם בסמטאות.

הוויאטנמים היו פשוט חביבים בצורה יוצאת דופן; כמעט לכל מי שפנינו אליו היה חיוך על הפנים, ולא היה להם אכפת בכלל שתיעדנו אותם בתוך היומיום שלהם, בין אם אלו המוכרים בשוק, בעלי הסירות בנהר או סתם אנשים שחלפנו על פניהם. יש משהו בפשטות ובמאור הפנים שלהם שמשלים את הקסם של העיר הזאת.

אלבום תמונות מאותו יום:

יום 10:

גם היום השתדלתי לקום לפני הזריחה ולצאת להליכה רגלית בעיר, לחפש את שווקי האוכל ולראות איך העיר מתעוררת. טיול בוקר ב Hội An בשוק שליד הנהר.

סיפור צדדי מעניין: ראיתי בשוק שיש מישהי שמוכרת דגים חיים לאנשים ואז הם לוקחים את הגיגית ושופכים את הדגים בחזרה לנהר. זה מביא מזל וברכה.

במהלך היום טיילנו יום בעיר העתיקה של Hội An, ושטנו לצד השני של הנהר לכפר שבו יש הרבה אמני עץ. מספר תמונות מהיום הזה.

גם הלילה היה הרבה עניין במרכז של העיר היפה Hội An.

אלבום תמונות מאותו יום:

יום 11:

כבר מתחילים להרגיש את סוף הטיול באופק. נפרדנו מהמרכז וטסנו דרומה ל-Ho Chi Minh City (סייגון).

מהשדה נסענו ישר למנהרות הלחימה של הווייטקונג (Cu Chi Tunnels). היה יום חם מאוד, ואולי בגלל העייפות המצטברת של הטיול, והקטע של מלחמות ומנהרות (כל הזמן קונוטציות) לא ממש הצלחנו להתחבר למקום. בדיעבד, זה כנראה היה האתר היחיד בטיול שהיינו מוותרים עליו, לפעמים פשוט צריך להקשיב לתחושת הבטן ולקצר.

משם המשכנו למרכז העיר, התארגנו במלון (Orchids Saigon Hotel), יצאנו ופתאום נחתנו בעולם אחר לגמרי.

הו צ'י מין סיטי היא עיר ענקית, תוססת ומודרנית בצורה מפתיעה. יצאנו לסיבוב של אחר צהריים וערב במרכז העיר, שמרגיש מערבי לחלוטין עם גורדי שחקים, מותגים בינלאומיים וטיילת מרשימה לאורך הנהר. הניגוד בין השקט של שדות האורז בצפון לקצב המטורף של סייגון פשוט מדהים. סגרנו את הערב מול האורות של העיר.

אלבום תמונות מאותו יום:

יום 12:

יהתחלנו את היום האחרון בסייגון עם הליכת בוקר לכיוון השוק המרכזי. דווקא כאן, בסוף הטיול, פגשנו לראשונה את ה'מונסון' האמיתי – גשם טרופי חזק שהציף את הרחובות תוך דקות. טיילנו בסוף אפריל-תחילת מאי, וזה בדיוק הזמן שבו העונה מתחילה להתחלף. היה לנו מזל מטורף עם מזג האוויר לאורך כל השבועיים, אז קיבלנו את המבול הזה בהבנה. היה מדהים לראות איך המקומיים מתפעלים את האירוע: ברגע אחד נפתחים גגונים מעל הסחורה, כולם שולפים שכמיות צבעוניות, והחיים ממשיכים כאילו כלום.

את שעות הצהריים הקדשנו להיסטוריה מדינית של מלחמת ויאטנאם. ביקרנו בארמון הממשלה של הדרום ובמוזיאון המלחמה. אני חייב לומר – המוזיאון הוא חוויה קשוחה מאוד. התמונות שם לא עושות הנחות לאף אחד, אבל למרות שזה לא קל לצפייה, זה ביקור חובה למי שרוצה באמת להבין את המדינה הזאת ואת מה שהיא עברה עד לאיחוד (שחוגגים ממש עכשיו, 50 שנה אחרי).

אחר הצהריים לקחנו קצת 'זמן חופשי' – אשתי הלכה להשלים קניות אחרונות ואני העדפתי להמשיך להסתובב ברחוב. במקרה לגמרי נפלתי על תצוגת אופנה שהתקיימה ממש מחוץ לחנות שבה היא הייתה, אז בזמן שהיא בחרה קניות, אני נהניתי מהופעה בלייב ברחוב.

סיום מקרי ומושלם ליום האחרון שלנו.

אלבום תמונות מאותו יום:

יום 13:

היום האחרון הגיע. קמנו מוקדם בבוקר, ארזנו את כל הזיכרונות (והקניות) ויצאנו לכיוון שדה התעופה בסייגון. זה תמיד רגע קצת מוזר, המעבר הזה מהקצב של הרחוב למזגן של הטרמינל.

עלינו על טיסה לסיאול, שם חיכה לנו קונקשן ארוך במיוחד לפני הטיסה האחרונה הביתה לסן פרנסיסקו. בדרך כלל המתנות בשדות תעופה הן עסק די משעמם, אבל שדה התעופה בסיאול הצליח להפתיע אותנו בגדול. ניצלתי את הזמן כדי לחקור את האגף החדש שלו, ובסופו המרוחק מאוד מצאתי את עצמי בתוך מקדש ענק עם עצי במבוק אמיתיים בחלל פנימי פתוח. זה היה רגע של שקט ויופי מטורף באמצע כל הדיוטי-פרי וההמולה, כאילו הטבע של מזרח אסיה שלח לנו רמז אחרון לפני שחוזרים לשגרה.

מפה, עוד טיסה אחת ארוכה מעל האוקיינוס – ונחיתה בבית. ויאטנם, היית מדהימה אלינו.

סיכום

הגענו לסוף המסע שלנו. האמת היא שכל הטיול המדהים הזה לא היה קורה בלי קרן אשתי, שארגנה לנו הכל מא' ועד ת'. הופתעתי ונהניתי מכל רגע, וייטנאם היא מדינה ענקית עם טבע מיוחד במינו, נופים שקשה לתפוס בעדשה, תרבות עתיקה והיסטוריה מרתקת. ומעל הכל, האנשים, שהיו פשוט נחמדים וחיוביים לאורך כל הדרך. מומלץ ביותר.

למי ששאל לגבי הלוגיסטיקה:

החברה שאיתה עשינו את הטיול הייתה פשוט מצוינת! 

הכל דפק כמו שעון, בדיוק כמו שהובטח, עם שירות מדהים. הם היו זמינים עבורנו בוואטסאפ לכל שאלה בכל שעה, המדריכים היו מעולים, ובאמת שאין לנו תלונה אחת. 

הם רגילים לעבוד עם ישראלים ודואגים להכל מהוויזה ועד לטיסות הפנים וכל התיאומים הקטנים בדרך.

למי שרוצה פרטים:

• שם החברה: ACB Tourist

• איש קשר (וואטסאפ): Giang Quoc

• טלפון: 84-978-753-810+

תודה שעקבתם אחרינו בין שדות האורז לרחובות העמוסים. נתראה בטיול הבא!