פורטוגל דרך העדשה: מסע של ערים, היסטוריה ונופים (מרץ 2026)

פורטוגל היא אחת המדינות המצטלמות ביותר באירופה, והביקור שלנו במרץ 2026 רק אישש את הקביעה הזו. הגענו למדינה למעט יותר משבוע, זמן קצר מכדי להיות מומחים, אך מספיק כדי להתאהב בסימטאות, בקצב, באריחי האזולז'ו הכחולים ובחופי האוקיינוס האטלנטי.

הבלוג הזה הוא פחות מדריך תיירים מלא על פורטוגל אלא יותר סיפור ויזואלי; כאן התמונות הן העיקר, והטקסט נועד לתת להן את הרקע והקונטקסט שהן ראויות לו.

איפה ביקרנו? מבט כללי על המסלול

המסלול שלנו נבנה כטבעת שהתחילה והסתיימה בליסבון. הקדשנו יומיים ראשונים ללב הבירה, משם עלינו צפונה לעיירה הציורית אובידו ולנופי עמק הדואורו על הכפרים הציוריים שלו.

המשכנו ליומיים מלאים בעיר פורטו, בירת הצפון, ולאחר מכן התחלנו בירידה דרומה לאורך קו החוף, עם עצירות באביירו, פנישה וקשקאיש, עד לחזרה לסיום של כמה ימים נוספים בליסבון.

מזג אוויר ועונות שנה: הקסם של מרץ

מרץ בפורטוגל הוא חודש של מעבר. האביב כבר כאן, והוא צובע את הגבעות בירוק עז ופריחה ראשונה.

הטמפרטורות נוחות מאוד לטיולים ברגל (15-20 מעלות ביום), יכול להיות ימים עם גשם אבל סיכוי רב לפגוש במזג אוויר נוח לטיול.למרות שהיו הרבה תיירים, המספרים מראים שהעומס התיירותי עדיין לא בשיאו, אני רק יכול לחשוב על נחילי אדם שנמצאים כאן בעונה העמוסה של הקיץ.

לוגיסטיקה ודגשים כלליים

• נעליים: הטיול בפורטוגל הוא טיול של עליות וירידות. המדרכות המרוצפות (Calcada Portuguesa) הן יצירת אמנות, אך הן יכולות להיות חלקות מאוד, במיוחד אחרי גשם קל.

• גמישות: למרות שתכננו מראש, גילינו שהיופי האמיתי הוא בשינויים הקטנים של הרגע האחרון. בעקבות ביטולי טיסות הארחנו את השהיה שלנו בליסבון בעוד יומיים.

• תשלומים: רוב המקומות מקבלים כרטיסי אשראי, אך כדאי להחזיק מעט מזומן למסעדות קטנות או דוכנים בשווקים.

• טיסות: שדה התעופה של ליסבון ממש קרוב למרכז העיר, יש מוניות ביציאה מהשדה. דגש חשוב בחזרה היה תור של מעל לשעה ביציאה דרך ביקורת הדרכונים, המערכת החדשה איטית להחריד, תקחו את זה בחשבון.

• מוניות: יש אובר ובולט שכולם אומרים שהוא יותר זמין וזול, זה מה שהשתמשו בו.

• קישוריות: לסים מקומי השתמשנו Airalo, עבד מצוין, נשארים בתוך השדה ושgshhi מחוברים לויפי vjhbnh מטעינים ב eSIM ותוך כמה דקות יש אינטרנט.

לינה ואוכל: חוויות קולינריות ואירוח

במהלך הטיול נהנינו משילוב של מלונות בוטיק וקולינריה מקומית משובחת.

בליסבון התמקמנו ב-Hotel Santa Justa, מיקום מושלם בלב ה-Baixa. בפורטו שהינו ב-Neya Porto Hotel.

בגזרת האוכל, לא ויתרנו על הפסטל דה נאטה החם בבלם, אבל גם ידענו לגוון עם מסעדות רבות אחרות. לא נראה לי שהם מקצוענים בבשרים אבל הם ממש חזקים בדגים ומאפים.

יש מאכלים מקומיים אבל אני לא מרחיב יותר מדי בבלוגים שלי על אוכל ומסעדות.

השכרת רכב ונהיגה בפורטוגל

הכלל הראשון: בערים הגדולות לא צריך רכב. בליסבון ובפורטו הסתדרנו מצוין ברגל, במוניות וב-Bolt (זמין וזול). את הרכב שכרנו רק עבור הקטע של הנסיעה צפונה והירידה לאורך החוף, ובמהלך השיהיה שלנו בפורטו הוא היה בחניה של המלון.

הכבישים המהירים בפורטוגל מצוינים, אך כבישי הנוף הצרים והמפותלים (כמו ה-N222) דורשים נהיגה זהירה וסבלנית.

שימו לב לשיטת האגרה בכבישים המהירים: מומלץ מאוד לוודא שיש ברכב מכשיר "Via Verde" שחוסך התעסקות עם תשלומים ידניים. לנו היה כזה מכשיר וקיבלנו חשבון של כ 75 דולר לאחר הטיול על כל הכבישים שבהם נסענו.

נגיעה של היסטוריה

פורטוגל היא מדינה עם זהות עמוקה. היא נוסדה במאה ה-12 והפכה במאה ה-15 למעצמה עולמית בזכות "עידן התגליות".

ספינותיה יצאו מכאן אל הודו, ברזיל ואפריקה, מה שהביא למדינה עושר אדיר המשתקף בכנסיות מצופות זהב ובאדריכלות המנואלינית (Manueline) הייחודית לה.

ממול העבר המפואר של כנסיה עשירה, מעצמה ימית ותגליות חובקות עולם, הערים עצמם נראות כגיבוב מבנים צפופים עם רחובות וסמטאות צרות. האזורים הכפריים מאוד גדולים ומנוקדים בחוות קטנות, אזורי כרמים ויקבים הנפרשים על כל ההרים.

יומן המסע: יום אחרי יום

ליסבון – הלב הפועם של המדינה

היסטוריה מקומית: ליסבון היא אחת הערים העתיקות באירופה (עתיקה אפילו מרומא). רעידת האדמה הגדולה של 1755 החריבה את רובה, והמרכז שנבנה מחדש, רובע ה-Baixa, הוא דוגמה מוקדמת לתכנון עירוני מודרני עם רחובות שתי וערב וכיכרות רחבות.

הקדשנו יומיים למרכז העיר.

צילמנו את כיכר המסחר (Praça do Comércio) העצומה הפתוחה אל נהר הטאחו, וצעדנו לאורך Rua Augusta התוססת על ריצוף הפסיפס המרהיב שלה.

ביקרנו ב-Time Out Market, שוק אוכל מודרני עם מגוון של מאכלים.

לא פסחנו על רובע אלפמה (Alfama), שבו הסמטאות הצרות והכביסה התלויה בחוץ מספקים את הצילומים הכי אותנטיים של העיר.

טיפסנו לטירת סאו ז'ורז'ה (Sao Jorge Castle) לתצפית פנורמית על הגגות האדומים של העיר בשעת השקיעה.

בדרך צפונה: אובידו ועמק הדואורו

היציאה מהעיר הובילה אותנו לאובידו (Óbidos).

זוהי עיירת ימי-ביניים המוקפת כולה בחומות. צילום מהחומות אל עבר סמטאות העיר הלבנות והפרחים הצבעוניים הוא חובה.

משם המשכנו לחלק המרהיב של הנהיגה: כביש N222. הכביש מתפתל לאורך נהר הדואורו באזור הטרסות שבו מגדלים את הענבים ליין הפורט.

את הלילה עשינו ב-The Vintage House Hotel בעיירה Pinhão. המלון יושב ממש על שפת הנהר, והצילומים בלילה מצידו השני של הנהר ומההרים מעל העיר בשעות הבוקר המוקדמות הם מהיפים בטיול.

למחרת נסענו מערבה לאורך הנהר החוצה את אזור הכרמים והיינות של פורטוגל, נסיעה בכבישים צדדיים בין כפרים וכרמים.

פורטו – עיר של יין וגשרים

היסטוריה מקומית: פורטו, העיר שנתנה למדינה את שמה, תמיד הייתה עיר של מסחר ועבודה קשה.

המרכז ההיסטורי שלה הוא אתר מורשת עולמית, והיא ידועה בחיבור העמוק שלה לנהר הדואורו ולייצור היין.

בפורטו סיירנו ביומיים מלאים.

התחלנו בשוק בוליאו (Mercado do Bolhão) המחודש, המשכנו לארמון הבורסה (Palácio da Bolsa) עם החדר הערבי המפואר שלו, וטיפסנו לתצפית ממגדל קלריגוש (Clérigos Church).

חצינו את גשר לואיש הראשון (Luís I Bridge) המרשים אל עבר ה-Jardim do Morro בווילה נובה דה גאיה.

מאוד אהבנו להסתובב באזור המרכזי של העיר, לגלות סימטאות צדדיות שעולות לאחת הגבעות שמסביב לנהר.

אביירו (Aveiro) – ונציה של פורטוגל

התחנה הראשונה בירידה דרומה לאורך החוף הייתה אביירו. העיר ידועה בתעלות המים שלה ובסירות המוליסיירוס הצבעוניות ששימשו בעבר לאיסוף אצות.

עיר שהיא ממש לא חובה לבקר בה (לפחות לפי דעתי) אבל בשבילנו זו היתה עצירה על הדרך לאכול ארוחת בוקר מאוחרת ולעשות הליכה לחילוץ עצמות.

פנישה ובלעאל (Peniche & Baleal)

המשכנו דרומה לאזור פנישה. כאן הטבע הוא השחקן המרכזי.

האזור של Baleal הוא חצי-אי קטן המחובר ליבשת בדרך צרה, גן עדן לגולשים ולצלמי נוף ימי.

צילמנו את המצוקים המשוננים שנשברים אל תוך האוקיינוס האטלנטי, כשהרוח והקצף הלבן של הגלים יוצרים אווירה דרמטית ועוצמתית. 

בנוסף לעיירות קטנות וחופים תוכלו למצוא פה טירה עתיקה ומגדלור על שפת המצוק.

קשקאיש (Cascais) – אלגנטיות לחוף הים

לפני החזרה הסופית לליסבון, עצרנו אחר הצהרים בקשקאיש.

זוהי עיר נופש אלגנטית ששימשה בעבר כמעון הקיץ של משפחת המלוכה הפורטוגלית.

טיילנו לאורך המרינה והסמטאות המטופחות, נהנים מהשילוב של אדריכלות יוקרתית באווירה של חופש מול הים הכחול.

זה היה סוף שבוע והעיר הייתה מלאה במטיילים מקומיים.

חזרה לליסבון: רובע בלם (Belem)

סיימנו את הטיול ביומיים נוספים בליסבון, הפעם ביקרנו גם באזור של בלם.

צילמנו את מגדל בלם (Torre de Belém) המזדקר מהמים ואת אנדרטת המגלים. גולת הכותרת האדריכלית הייתה מנזר ז'רונימוש, שבו הפרטים המגולפים באבן הם מלאכת מחשבת (המנזר היה תחת שיפוצים). כמובן שלא עזבנו בלי אכילה של הפסטל דה בלם המקורי במאפייה המפורסמת.

בנוסף ביקרנו במוזיאון הימאות הגדול והמענין, היה בהחלט שווה לבלות פה איזה שעתיים וללמוד על ההיסטוריה הימית של פורטוגל.

סיכום: פורטוגל יותר מסך חלקיה

עשרה ימים בפורטוגל חלפו במהירות והותירו אותנו עם תחושה של מדינה שהיא שילוב של נופים, עיירות,צבע ומרקם. המדינה סיפקה לנו סיפור שלם שמתחיל בסמטאות עתיקות, היסטוריה ותרבות, ומסתיים בעוצמה של אוקיינוס.

מה ניקח איתנו?

אם הייתי צריך לתמצת את החוויה לכמה נקודות מרכזיות, אלו היו אבני הדרך של הטיול:

• הניגודיות הוויזואלית: המעבר מהכתום והכחול של המרכזים העירוניים של ליסבון ופורטו אל הירוק העמוק והמדורג של עמק הדואורו ומשם אל חופי האוקיינוס הפיראיים והארוכים. פורטוגל היא מדינה שמשנה את פניה כל שעתיים של נהיגה.

• הקצב הפורטוגלי: למרות התכנון המוקפד והמעברים בין הערים, משהו בפורטוגל מכריח אותך להוריד הילוך. בין אם זה קפה בבוקר באחד מהמאפיות בפורטו או כוס יין במרפסת של מסעדה אחר הצהרים, המדינה הזו מלמדת אותך להעריך את הרגע.

• הופתעתי ללמוד שבפורטוגל יש רק כ 10 מיליון תושבים, האזורים הכפריים והמרחבים הגדולים מטעים.

טיפ קטן למי שבא אחרינו

אל תפחדו מהשינויים. התוכנית המקורית שלנו הייתה רק בסיס, והרגעים הכי יפים נתפסו דווקא כשסטינו מהמסלול, כשעצרנו בנקודת תצפית לא מתוכננת לאורך כביש 222, או כשגילינו סמטה צדדית באלפמה. פורטוגל היא מדינה שמתגמלת את הסקרנים.

נתראה בטיול הבא!

אלבום תמונות נוספות: