טיול נבדה אורגון, יום 7: מרכז חוף אורגון – ממערות אריות הים אל הסלע של קנון ביץ'

אחרי לילה שקט ומלא בחניון המטופח של אומפקווה, אני מניע את הרכב וממשיך בנסיעה צפונה על כביש 101.

קמתי לבוקר חורפי וערפילי ואחרי התארגנות קצרה יצאתי לנסיעה צפונה. אחרי עצירה קצרה ליד אגם שקט ולאחריה בנקודת תצפית על אזור הדיונות המשכתי בנסיעה. לאחר זמן קצר עזבתי את אזור הדיונות של חוף אורגון. היה ממש מוקדם בבוקר אז כל המקומות להשכרת טרקטורונים או פולריסים לנסיעות דיונה היו סגורים. כבר עשיתי פה נסיעה בדיונות חול בעבר אבל חבל שלא יצא לי גם הפעם, עוד משהו לעשות בפעם הבאה.

מערות אריות הים ומגדלור Heceta Head Lighthouse

Sea Lion Caves: מערת אריות הים (Sea Lion Caves) – לשמוע את עוצמת הטבע עמוק מתחת לאדמה.

אחת העצירות המרתקות והייחודיות ביותר לאורך החלק המרכזי של כביש 101 היא ה-Sea Lion Caves.

לא מדובר בעוד תצפית חוף רגילה, אלא במערת הים הטבעית הגדול ביותר באמריקה הצפונית, ואחת הגדולות בעולם כולו, שהפכה לבית גידול טבעי וקבוע עבור מאות אריות ים פראיים מסוג שטלר (Steller Sea Lions).

האתר נמצא בבעלות פרטית ומוגן כשמורת טבע מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת. נכנסים למבנה קטן שבו חנות המזכרות ומשם יוצאים לתצפיות מהמצוק מעל הים. בהמשך יורדים במעלית מיוחדת שנחצבה עמוק לתוך מצוק הבזלת. המעלית לוקחת אותך כ-60 מטרים מטה, היישר אל בטן האדמה.

הדבר הראשון שמכה בך הוא הסאונד. המערה הענקית הזו, שגובהה מגיע למעל 15 קומות, פועלת כמו תיבת תהודה ענקית. הגלים של האוקיינוס השקט מתרסקים בעוצמה אדירה אל תוך פתחי הסלע התת-קרקעיים. בתקופה שביקרתי פה, מרבית אריות הים היו מחוץ למערה אבל בהחלט זכור לי הביקור הקודם שבו מאות אריות הים היו על הסלעים בתוך המערה.

ממרפסת התצפית המוגנת שבתוך המערה החשוכה, אתה מביט החוצה אל עבר פתח המערה המואר, שפונה אל האוקיינוס. בנוסף לחלל המערה המרכזי, ישנו שביל הליכה קצר שיוצא אל תצפית חיצונית מרהיבה מעל הצוקים. מכאן ניתן לראות את המושבה גם כשהם רובצים בחוץ על הסלעים שבתחתית המצוק בימים שמשיים, ובאופק נשקף מבט גלויות מושלם אל עבר מגדלור קייפ קריק האייקוני. המקום הזה מעניק הצצה נדירה לחיות בר בסביבתן הטבעית לחלוטין, בלי מחיצות ובלי פילטרים, ומזכיר לך שוב כמה קו החוף של אורגון הוא פראי ולא מתמסר. באזור היו גם הרבה עופות ים שהיו ממש ליד פתח התצפית.

לאחר הביקור במקום היפה נסעתי מעט צפונה, עצרתי לצלם כמה תמונות בנקודת התצפית על המגדלור בעיקול הכביש.

Cape Creek Bridge: חציית מנהרה, מיד לאחריה עוברים על הגשר ההיסטורי והמרשים בעיצובו, הממוקם ממש מתחת למצוק של המגדלור

Heceta Head Lighthouse ו-Trailhead: ביקור באחד המגדלורים המצולמים ביותר בעולם, בהחלט יש סיבות טובות לכך. המגדלור ניצב על קצה מצוק ולידו שלושה בתים קטנים

יורדים מהכביש הראשי שעובר למעלה לחניון מתחת לגשר המרשים ומשם הליכה בשביל מהחניון אל המגדלור הניצב על מצוק גבוה, ותצפית מנקודת המבט המשקיפה על המגדלור ועל חוף אריות הים (Lighthouse and Sealion Beach Vantage Point).

לאחר הליכה לחוף ולמגדלור וגם לשביל שממשיך מעליו חזרתי לרכב והמשכתי צפונה.

תופעות הטבע הדרמטיות של קייפ פרפטואה (Cape Perpetua)

הגעתי אל אחד האזורים הדרמטיים והמטורפים ביותר בחוף של אורגון – קייפ פרפטואה (Cape Perpetua).

כאן נחשף חוף בזלתי שחור ופראי, שנמצא ממש מתחת לכביש 101 המפורסם שעובר לאורך החוף. הגישה לכאן פשוטה מאוד: עוצרים במגרש החנייה הקטן שעל צד הכביש, ומיד יורדים ברגל למטה, אל משטחי הסלע הקשוחים.  כל האזור הוא מאוד מיוחד ומעניין ולכן היו בו הרבה אנשים שיצאו לטייל למרות מזג האוויר שהתחיל להיות סוער וגשום.

התופעה הראשונה שנגלית לעין, אם תנאי הים והגלים מתאימים, היא ה"ספאwriteינג הורן" (Spouting Horn). זהו "שופר" בזלת טבעי שמתיז סילוני מים אדירים לגובה של מטרים באוויר, בעקבות לחץ הגלים המטורף שנדחס מתחת לסלע. שהגעתי היו תנאים טובים וזה מראה פשוט יפהפה ועוצמתי, כמו שחרור קיטור של קטר רכבת.

במרחק הליכה קצר משם, ממש על קצה משטח הסלעים הפונה לאוקיאנוס, הגעתי אל הפלא האמית שהפך את המקום למפורסםי: "באר ת'ור" (Thor's Well).

זוהי אחת מתופעות הטבע המפורסמות והמצולמות ביותר בחוף. בור בזלת עמוק ומפחיד בקו המים, שנראה כאילו הוא בולע לתוכו בצורה אינסופית את מי האוקיינוס הגועשים. ביליתי פה זמן רב. הגאות והגלים היו בדיוק במידה הנכונה – מצד אחד הציפו את הבור בצורה מושלמת לצילום, ומצד שני עדיין אפשרו לי להתקרב בבטחה אל פתח הלוע.

למרות שצילמתי בלי חצובה הצלחתי לצלם כמה תמונות נחמדות בחשיפה ארוכה.

אחרי שסיימתי לצלם את בור המים, המשכתי מעט צפונה לאורך קו החוף הסלעי אל נקודה מעניינת נוספת – "דבילס צ'רן" (Devils Churn).

זהו נקיק בזלת צר, עמוק וארוך, שלתוכו חודרים גלי האוקיינוס בעוצמה פראית. כשהגלים האלה מגיעים אל קצה הנקיק, אין להם לאן ללכת – והם מתנפצים ומשפריצים לכל עבר ומרטיבים את מי שעומד מעל.

בילית פה זמן רב וממש נהנתי

לאחר מכן, המשכתי במרחק נסיעה קצרצר צפונה ועצרתי לביקור באזור ה"דבילס צ'רן" (Devils Churn). ממגרש החנייה יוצא שביל הליכה מסודר שיורד אל קו החוף הסלעי. השביל הזה מאפשר לך להקיף ברגל את כל צוק הסלע הענקי, ולעלות בחזרה מהצד השני.

ירדתי עם המצלמה בשביל מטה, וגיליתי שגם פה מחכים נקיקי בזלת מרתקים. הגלים חודרים לתוכם שוב ושוב, ומייצרים מראה דרמטי ומיוחד במינו. אחרי זמן לא רב של הליכה וצילומים, עליתי בחזרה למגרש החנייה, התארגנתי על הציוד ברכב, ויצאתי לדרך להמשך הנסיעה צפונה לאורך החוף.

עיירת הנמל ניופורט (Newport)

• אקווריום Oregon Coast Aquarium ו-Newport aquarium: מעבר באזור האקווריום המפורסם של חוף אורגון. לא עצרתי פה, לפני עוד נסיעה ארוכה.

• נקודת Newport Historic Bayfront ו-Sea Lion Docks: סיבוב ברציפים ההיסטוריים של העיירה, שם ניתן לראות ולשמוע מקרוב עשרות אריות ים הרובצים על רציפי העץ.

• מגדלור Yaquina Bay Lighthouse ו-Yaquina Bay Bridge: ביקור קצר בנקודת התצפית על הגשר ובמגדלור העץ ההיסטורי של מפרץ יאקינה (משנת 1871) וחציית הגשר הקשתי המפורסם של העיירה.

עצרתי בעיר בחנות לאביזרי רכב כי ראיתי יום לפני שאחת מהנורות של אורות הרכב שרופה, החלפתי נורה והמשכתי בדרך צפונה.

יאקינה הד (Yaquina Head) – כלבי ים בגשם מול המגדלור הגבוה באורגון

מיד אחרי העיר הגדולה ניופורט מוצאים את אחת העצירות המרשימות והמיוחדות ביותר בחלק המרכזי של החוף - Yaquina Head Lighthouse. 

המקום הזה הוא הרבה מעבר למגדלור רגיל; מדובר בלשון יבשה בזלתית צרה וארוכה, שנוצרה מזרימת לבה עתיקה לפני מיליוני שנים ופורצת עמוק אל תוך מימי האוקיינוס השקט.

התחלתי את הביקור ב-Interpretation Center שהוא מרכז המבקרים של האתר, שמתפקד כמוזיאון ממש חדש ומודרני. המוזיאון מציג בצורה מרתקת את ההיסטוריה של המגדלור, חיי שומרי המגדלור של פעם, ואת הטבע הימי העשיר של חבל הארץ הזה.

ממרכז המבקרים המשכתי בנסיעה עד סוף הדרך, שם ניצב המגדלור עצמו. המבנה שלו פשוט מרשים; הוא מתנשא לגובה של 28 מטרים והוא המגדלור הגבוה ביותר במדינת אורגון, כשהוא חולש על פני קו האופק ומזהיר ספינות כבר משנת 1873.

אבל מה שבאמת תפס אותי באתר הזה, מעבר למבנה ההיסטורי, היה עולם החי המטורף שמסביב.

לשון היבשה הזו מוקפת בצוקים ואיים סלעיים מבודדים, כמו ה-Colony Rock המפורסם, המשמשים אתר קינון ורבייה למושבות ענקיות של אלפי ציפורי ים (כמו עורבי ים וקוקיות ים מוזרות למראה). לצדן, במפרצים הקטנים שלמרגלות המצוק, רובצים כלבי ים (Harbor Seals).

נשארתי שם זמן רב, פשוט עומד מול הרוח וצופה עם המצלמה בציפורים הרבות שממלאות את השמיים והסלעים.

משם החלטתי לרדת אל המפרץ הקטן והנסתר שנקרא Quarry Cove. בדיוק כשהגעתי למטה, הרוח התחזקה, השמיים נפתחו וגשם כבד התחיל לרדת, חילופי מזג אוויר שרק אורגון יודעת לייצר. בגלל הגשם החזק, כל המטיילים האחרים ברחו לחפש מחסה והמפרץ התרוקן לחלוטין. מצאתי את עצמי עומד שם לבד לגמרי, תחת מעיל הגשם, אבל עם חיוך ענק על הפנים. גם בגלל שחשבתי על איזה מזל שקניתי מעיל גשם עוד שהייתי במדבר וגם בגלל החוויה.

למרות הגשם הכבד, נהנתי מכל רגע.

במפרץ הקטן היו כמה בכלבי ים שלא הפסיקו לשחק, לצלול ולהשתעשע בין הגלים הקטנים קרוב מאוד אליי, הגשם בכלל לא מפריע להם, אולי כי הם במים :-) . הזמן הזה, בתוך הטבע, יחד עם הסערה מסביב והמשחקים של כלבי הים במים, הפכו את הביקור ביאקינה הד לאחת החוויות החזקות והזכורות ביותר מהיום הזה.

ממשיכים לנסוע צפונה, הזמן התחיל לזוז ורציתי להגיע צפונה עד לקנון ביץ, לפני עוד נסיעה ארוכה. הגשם ירד כל הזמן אז זה גם פחות אידיאלי לטיולים בחוץ.

עברתי ועצרתי לזמן קצר בעיר הקטנה עם נמל הנחשב לקטן בעולם - דפו ביי. יש פה נמל עם כניסה צרה, עמדת צפיה בלוויתנים וחניות נחמדות.

צפונה אל Tillamook וקייפ מירס (Cape Meares)

• נקודת Devils Punchbowl Arch: תצורת סלע ייחודית בחוף שנראית כמו קערה ענקית שהגלים חצבו בסלע, ובה המים מתערבלים בעוצמה.

• תצפית Siletz Bay Vista Point: נקודת תצפית רגועה ויפה על המפרץ עם כמה בליטות סלע שיש עליהם עצים לפני שנכנסים לחלק המיוער של הציר.

בגלל קוצר הזמן, הגשם ושעת אחר הצהרים המאוחרות לא נסעתי ל Octopus Tree ו-Cape Meares Lighthouse: ביקרתי פה לפני 30 שנה, יש פה הליכה קצרה ביער כדי לראות את עץ הסיטקה המפורסם בעל הצורה המשונה של תמנון, וביקור במגדלור הקצר והציורי של קייפ מירס.

באזור הזה הכביש הראשי עוזב את קו החוף ונכנס יותר פנימה ליבשת, עובר מספר אזורים הרריים מיוערים.

Tillamook Creamery: בעיירה טילאמוק ממש מומלץ לבקר במפעל הגבינות והגלידות המפורסם של אורגון. שהגעתי המפעל ומרכז המבקרים היה סגור אבל זה זכור לי כמקום שווה לעצור בו, לראות את תהליך ייצור הגבינה והגלידריה שווים ביותר

נסעתי צפונה במטרה להתקדם ולהספיק להגיע לקנון ביף לפני השקיעה אבל אז ראיתי בצד הדרך בעיירה גיריבלדי (Garibaldi) רכבת קיטור נוסעת והחלטתי לעצור ולצלם.

רכבת החוף והגעה לקנון ביץ' (Cannon Beach)

•  רכבת Oregon Coast Scenic Railroad - Garibaldi Station: מעבר בעיירה גריבלדי ליד תחנת רכבת הקיטור ההיסטורית שנוסעת לאורך קו המים.

• סלעי The Three Graces: תצפית על שלושת סלעי הענק הבולטים מתוך המים ממש בצד הכביש במפרץ טילאמוק.

קנון ביץ' (Cannon Beach) – האיילים, ענן הציפורים וסערת השקיעה המושלמת

הגעתי אל קנון ביץ' כשעה וחצי לפני השקיעה, מוכן לאחד המראות המפורסמים והמצולמים ביותר בחוף המערבי כולו.

מזג האוויר, שבכל השעות האחרונות "פינק" אותי בגשם רצוף וכבד, התחיל פתאום להתבהר, והמשקעים פסקו לחלוטין כאילו בהזמנה מיוחדת לכבוד סוף היום.

אחרי חיפוש חניה בעיירה ירדתי אל החוף. מולי נפרש ה-Haystack Rock – סלע המונוליט הענק והאייקוני המתנשא לגובה מטורף של 72 מטרים ממש מתוך החול על קו המים. רצועת החוף החולית כאן רחבה במיוחד, והים, שהיה שקט יחסית, פעל כמו מראה ענקית שייצרה השתקפויות משגעות של הסלעים הכבדים ושל העננים הדרמטיים שבשמיים.

עם הפסקת הגשם, המוני מבקרים יצאו מכל המלונות והלודג'ים שלאורך קו המים וירדו אל החוף כדי לטייל, לנשום את האוויר המלוח ולהצטלם. היו גם הרבה אנשים שנסעו באופניים שכורות לאורך רצועת החוף הארוכה (מספר מיילים לכל כיוון).

כשעומדים על קו המים, הנוף מסביב פשוט מהפנט. מלבד הסלעים הגדולים הניצבים ממש מול העיר, מבט צפונה חושף את צוקי הסלע הפראיים של פארק Ecola State Park. במבט רחוק עוד יותר, עמוק בלב האוקיינוס הגדול, ניתן היה להבחין במגדלור טילאמוק (Tillamook Rock Lighthouse) המבודד, היושב בצורה סוריאליסטית על קצה סלע תלול שמזדקר מתוך המים הסוערים.

אבל ההפתעה הכי מדהימה של הערב חיכתה לי ממש על קו החול. על החוף רבצה קבוצה של איילים (Roosevelt Elk) גדולים ומרשימים. הם פשוט נחו שם על החול הרך, רגועים לחלוטין, וכמוני וכמו שאר המטיילים, נראו כאילו הם פשוט מחכים באופן מתוכנן לשקיעה. זה היה מחזה מיוחד במינו: חיות הבר הענקיות האלה רבצו במרחק נגיעה מהציוויליזציה והתעלמו לחלוטין, בצורה מעוררת השתאות, מכל האנשים שהסתובבו וצילמו אותם מסביב.

המשכתי לחכות על קו המים, ולאט לאט העננים באופק התגברו, התעבו והשחירו, והיה ברור לכל מי שעמד שם שהגשם עומד לחזור ובגדול. ואז הגיעה השקיעה. למרות העננים הכבדים, השמש הצליחה לרגע אחד, קצר ומדויק, לחדור ולהאיר בעוצמה מתחת לשמיכת העננים במערב. באותו זמן קצר של פריצת האור ומיד לאחריו השקיעה, קרה דבר מדהים: עשרות אלפי ציפורי ים שקיננו על הסלע הענק של ההייסטק רוק עזבו בבת אחת, כאיש אחד, את קירות הצוק ועפו יחד מערבה אל מעל המים. זה נראה כמו ענן שחור, עצום וחי, שזז בשמיים, עף ומתרחק אל האופק, מראה עוצר נשימה.

מיד לאחר מכן, כאילו הטבע רק חיכה שההצגה תסתיים, נפתח המבול. גשם זלעפות מלווה ברוחות חזקות וקרות החל לרדת על החוף. בתוך דקות ספורות רצועת החוף החולית התרוקנה לחלוטין, ומרבית האנשים ברחו בריצה חזרה לחמימות של המלונות. אני, חצי מוגן תחת מעיל הגשם שלי, בחרתי להישאר. עמדתי שם כמעט לבד, נהנה מהעוצמה הפרועה של החוף הריק, מהגשם ומהרוח, ונשארתי לספוג את השקט הזה עד שהחושך ירד לחלוטין. רק אז, רטוב אך מרוצה בטירוף, סובבתי את הגב וחזרתי אל הרכב.

היום השביעי נסגר עם אחת החוויות הכי חזקות של החוף!

רציתי לישון באזור של קנון ביץ אבל לא מצאתי מקום טוב וכן בפארקים שמסביב לא מצאתי חניוני לילה שאפשר לישון ברכב. ראיתי שיש מקום ממש קרוב שמציעה גם חניון RV אז נסעתי לשם. הגעתי ל The Retreat at Cannon Beach, כמובן שב 9 וחצי בלילה הכל סגור אבל ראיתי שיש אפשרות להזמין אונליין מקום בחניון. לאחר מאמצים הצלחתי להזמין מקום ולשלם. מצאתי את הקמפ שלי והתארגנתי על ארוחת ערב ושינה.

היום השביעי של הטיול לאורך החוף המרכזי של אורגון היה גדוש בנסיעות, בחוויות, ובתצפיות חוף מרהיבות.

אלבום תמונות נוספות: