קוסטה ריקה - המדריך המלא לתכנון טיול מושלם (חלק שני, הר הגעש פואס ומנואל אנטוניו)

קוסטה ריקה מנקודת המבט שלנו: 11 ימים של "פורה וידה"

בבלוג הקודם עשינו סדר בכל מה שקשור ללוגיסטיקה, תקציב וטיפים לתכנון הטיול. עכשיו, אחרי שהנחנו את היסודות ובנינו את השלד, הגיע הזמן לצקת לתוכו את התוכן האמיתי. אם אתם מחפשים יעד שמשלב טבע פראי, הרי געש מעשנים וחופים שנראים כמו גלויה, הגעתם למקום הנכון.

קוסטה ריקה היא מדינה שהבינה מזמן שהנכס הכי גדול שלה הוא הטבע. כמעט רבע מהשטח שלה מורכב מג'ונגלים מוגנים והרים פראיים, מה שיצר גן עדן לחובבי בעלי חיים והרפתקאות. בבלוג הזה אני מזמין אתכם להצטרף אלינו למסע של 11 ימים אינטנסיביים ומדהימים שערכנו בתחילת 2023. זה לא הולך להיות "ספר לימוד" על קוסטה ריקה, אלא תיאור מסודר ומפורט של החוויה האישית שלנו: איפה היינו, מה עשינו בכל יום, אילו חיות פגשנו ומהן האטרקציות שבאמת שוות את הזמן והכסף שלכם.

המסלול שלנו נבנה סביב מצפן אחד ברור: הטבע הפראי במיטבו. חיפשנו את האיזון בין אילוצי הזמן (11 ימים זה מעט במדינה כזו!) לבין הרצון לחוות הכל, מהנופים הדרמטיים של הרי הגעש, דרך מפגשים בלתי אמצעיים עם עצלנים וקופים בלב הג'ונגל, ועד לרגעי רוגע מול האוקיינוס השקט.

שילוב של שלושת הבלוגים יחד, המדריך הלוגיסטי (חלק ראשון), הפירוט שלפניכם על הביקור בהר הגעש פואס ומנואל אנטוניו, והבלוג השלישי בסדרה (חלק שלישי, לה-פורטונה וטמרינדו) יספק לכם תמונה מלאה שתעזור לכם לבנות את הטיול שמתאים בדיוק לסגנון שלכם.

אז קחו נשימה עמוקה, ובואו נתחיל ביום הראשון של הטיול.

הרכב הטיול: 2 משפחות הורים וילדים מתבגרים (16-21), שכרנו 2 רכבים

תוכן עניינים של הבלוג השני בסדרה:

• היום ה-0: נחיתה רכה

• היום הראשון: אל לוע הר הגעש פואס (Poás Volcano)

  • מפל לה פאס (La Paz Waterfall): העצירה המושלמת בצידי הדרך

• היום השני: הירידה אל החוף לכיוון Manuel Antonio

  • הסיפור שמאחורי הכוס: ביקור בחווה של סטארבקס (Hacienda Alsacia)

  • גשר התנינים: המפגש עם הדינוזאורים של נהר הטרקולס

  • חולפים על פני חאקו (Jacó): בירת הגלישה והישראלים

• מנואל אנטוניו:

  • הלינה במנואל אנטוניו: יוקרה בלב הטבע ב-Parador Resort & Spa

  • מנואל אנטוניו: המקום שבו הג'ונגל פוגש את החוף

  • חוף ביסנז (Biesanz Beach): גן העדן החבוי של מנואל אנטוניו

  • הפארק הלאומי מנואל אנטוניו: היהלום שבכתר

• המסע צפונה: מהחוף הפסיפי אל לב הג'ונגל של לה פורטונה

היום ה-0: נחיתה רכה בדרך להר הגעש

המסע שלנו התחיל בטיסה מארצות הברית אל שדה התעופה הבינלאומי של סן חוסה (SJO).

טיפ: זה נשמע מצחיק, אבל וודאו פעמיים שאתם מזמינים טיסה לסן חוסה שבקוסטה ריקה (SJO) ולא בטעות לסן חוזה שבקליפורניה (SJC). טעויות כאלו קרו בעבר, ואתם רוצים לנחות בג'ונגל, לא בעמק הסיליקון...

מיד לאחר הנחיתה והמעבר במכס, עצרנו בכספומט (ATM) בשדה והוצאנו סכום ראשוני של כ-100 דולר במטבע המקומי (קולונס) לטובת "הוצאות הדרך" הקטנות, ומשם המשכנו אל עבר רכב השכור.

לוגיסטיקה של רכב: סבלנות היא שם המשחק

כפי שציינתי בפרק ההכנות, בחרנו לשכור רכב מחברת Thrifty הבינלאומית. אמנם יש המון ספקים מקומיים קטנים ואפילו סוכנים ישראלים שניתן למצוא בקבוצות הפייסבוק (ולעיתים הם זולים יותר), אך העדפנו את הגב של חברה עולמית.

רוב סוכנויות ההשכרה נמצאות מחוץ לשטח השדה. ביציאה מהטרמינל תמצאו את השאטלים של החברות השונות שייקחו אתכם למשרדי ההשכרה. תהליך קבלת הרכב היה "יעיל אך איטי", הגענו בשיא העונה, אז כדאי לבוא מצוידים בהרבה סבלנות.

• חשוב לזכור: ביטוח מקומי הוא חובה בקוסטה ריקה. לפני שאתם עוזבים את החניון, צלמו בוידאו את כל הרכב, בדקו את מצב הצמיגים וודאו שכל נזק קיים מתועד בטפסים.

הלילה הראשון: למה לא סן חוסה?

נחתנו בשעה שמונה בערב, ועד שסיימנו עם הרכב השעה כבר הייתה כמעט עשר בלילה. כפי שהחלטנו בשלב התכנון, בחרנו לוותר לחלוטין על ביקור בעיר הבירה סן חוסה. קוצר הזמן, הרצון להימנע מעומסי תנועה והעובדה שהעיר לא נחשבת לאטרקטיבית במיוחד (ויש בה אזורים עם פשיעה גבוהה), גרמו לנו לבחור לינה מחוץ לעיר.

נסענו ישר לכיוון צפון, אל מלון שנמצא על הכביש המוביל ליעד הראשון שלנו למחרת, הר הגעש פואס.

• המלון שלנו: Buena Vista Chic Hotel. מלון מקסים שנמצא במיקום טוב עבור מי שרוצה להתחיל את הבוקר קרוב להר הגעש מבלי להיכנס לעיר.

מכיוון שידענו שנגיע מאוחר מאוד, יצרנו קשר עם המלון מראש והזמנו ארוחת ערב שחיכתה לנו. אין כמו נחיתה לתוך ארוחה טובה כדי להתחיל את הטיול ברגל ימין ולהרגיש שהגענו לגן עדן.

היום הראשון: אל לוע הר הגעש פואס (Poás Volcano)

אחרי לילה רגוע במלון בואנה ויסטה, התעוררנו לבוקר הראשון של הטיול, אחרי ארוחת בוקר טובה הרגשנו מוכנים לעלות לגובה של כמעט 2,700 מטרים.

הר הגעש פואס הוא אחד האתרים המרהיבים והנגישים ביותר בקוסטה ריקה, אבל כדי להצליח לראות משהו ולא רק עננים, צריך לעבוד עם "חוקי המשחק" של המקום.

לוגיסטיקה וטיפים קריטיים לביקור:

• הזמנת כרטיסים: אי אפשר לקנות כרטיסים במקום. חובה להזמין מראש דרך אתר ה-SINAC הממשלתי. מכיוון שיש מכסה מוגבלת של מבקרים בכל חלון זמן, מומלץ להזמין ברגע שאתם סגורים על התאריך. אנחנו הזמנו כרטיסים לכולם כחודש מראש.

• חשיבות השעה: הכלל הכי חשוב בפואס הוא להגיע מוקדם. גם בעונה היבשה, בסביבות השעה 10:00-11:00 בבוקר העננים מתחילים להתיישב על פסגת ההר ומסתירים את הלוע לחלוטין. אנחנו הזמנו לשעה מוקדמת כדי להבטיח לעצמנו סיכוי לראות את האגם שבתוך הלוע.

• קליטה סלולרית: שימו לב שאין קליטה סלולרית בכניסה לפארק. הורידו מראש את אישור ההזמנה לטלפון (או צלמו מסך), כי לא תוכלו לפתוח מיילים בשער.

• לבוש: למרות שבחוף חם, כאן אתם בפסגת הר גבוה. מזג האוויר יכול להיות קר, סגרירי ורוחי מאוד. כדאי להתלבש בשיטת השכבות ולהצטייד במעיל גשם או פונצ'ו, הערפל כאן רטוב מאוד.

• בטיחות: בעבר היה צריך לחבוש קסדות ולצפות בסרט בטיחות, אך כיום (נכון לביקורנו) כבר אין צורך בכך והביקור עצמאי לחלוטין.

חוויית הביקור ומסלול ההליכה:

היופי בפארק הזה הוא הנגישות, אפשר להגיע עם הרכב כמעט עד לשולי הלוע. מהחניה שליד מרכז המבקרים הליכה קצרה וקלה של כ-15 דקות על שביל סלול ונוח (כ-500 מטרים) תוביל אתכם למרפסת התצפית המרכזית.

1. התצפית על הלוע המרכזי:

כשעומדים על המרפסת, נחשף בפניכם אחד המכתשים הגדולים בעולם (קוטר של 1.6 ק"מ). אם התמזל מזלכם והראות טובה, תראו למטה את האגם הגופריתי בצבע טורקיז בוהק, כשממנו עולים אדים וגזים וולקניים. למרות שאין כאן לבה זורמת, הריח של הגופרית והמראה של האגם המבעבע מזכירים לכם שההר הזה פעיל מאוד (התפרץ לאחרונה ב-2017).

2. מסלול "לגונה בוטוס" (Botos Lagoon Trail):

אל תסתפקו רק בתצפית המרכזית. אנחנו ממליצים בחום להמשיך למסלול ההליכה הצדדי שהתחדש ונפתח מחדש לאחרונה.

• זהו שביל צר שעובר בתוך "יער עננים" קסום, הצמחייה כאן נמוכה, מעוותת מהרוחות ומכוסה בטחב, מה שנותן תחושה של יער מהאגדות.

• אחרי טיפוס קצר מגיעים ללגונת בוטוס, מכתש עתיק של הר געש רדום שהתמלא במי גשמים קרים בצבע כחול-ירוק עמוק.

• משם השביל ממשיך במורד וחוזר חזרה לכיוון מרכז המבקרים והחניה.

אורך המסלול הכולל: המסלול המעגלי (התצפית + הלגונה) הוא באורך של כ-3.5 ק"מ. מדובר בהליכה נעימה שמתאימה מאוד גם לילדים, ותאפשר לכם לספוג את הטבע הייחודי של גבהים אלו במשך כשעתיים (לא כולל זמן נסיעה).

סיכום הביקור: גם אם ההר מתכסה בעננים לרגע, אל תתייאשו מיד. מזג האוויר בפסגה משתנה בשניות, ולפעמים חלון קטן בעננים נפתח ומגלה את הנוף המטורף לכמה דקות.

אחרי הביקור ירדנו מההר, עצרנו לכמה תצפיות קצרות על הנוף של העמקים ועצרנו לאכול במסעדה על הדרך.

אחרי ארוחת צהריים טובה המשכנו לכיוון היעד הבא שלנו, La Paz Waterfall.

בחרנו לא לעצור במקום הפרטי הכולל תשלום עם חיות ותצפית מפלים - La Paz Waterfall Gardens Nature Park.

מפל לה פאס (La Paz Waterfall): העצירה המושלמת בצידי הדרך

אחרי הביקור בהר הגעש פואס, המשכנו בנסיעה לכיוון היעד הבא. בקוסטה ריקה, לפעמים המקומות הכי יפים נמצאים ממש מתחת לאף, בלי צורך בכרטיסים יקרים או הזמנות מראש. כזה הוא מפל לה פאס.

בניגוד לשמורת הטבע הסמוכה והמסודרת (La Paz Waterfall Gardens), אנחנו בחרנו לעצור במפל המקורי שנמצא ממש על כביש 126.

החוויה על הכביש:

היופי במפל הזה הוא הנגישות המוחלטת שלו. הכביש עובר על גשר שממש חוצה את הנהר, והמפל, בגובה של כ-37 מטרים, נשפך בעוצמה ממש לצד הגשר.

• העצירה: אין כאן חניון מסודר. פשוט מחנים את הרכב בזהירות בצידי הדרך הצרים ליד הגשר (כמו שראינו הרבה מקומיים ומטיילים אחרים עושים).

• זווית התצפית: הלכנו על הגשר ברגל. זו חוויה עוצמתית לעמוד שם, מצד אחד רואים את המים נופלים מגובה רב, ומהצד השני רואים את הנהר ממשיך לזרום לתוך הג'ונגל הירוק. הרסיסים של המפל מגיעים עד לגשר וזה מרענן מאוד.

למה העצירה הזו מומלצת?

1. זמן: זו עצירה קצרה של חצי שעה. היא לא "שורפת" חצי יום, מה שהיה קריטי לנו כי כבר היה מאוחר אחר הצהריים וחיכתה לנו נסיעה ארוכה חזרה.

2. חינם: בניגוד לאתרים סמוכים שעולים עשרות דולרים, כאן נהנים מהטבע העוצמתי ללא עלות.

3. אותנטיות: יש משהו מאוד מיוחד בלראות מפל כזה כחלק מהדרך, בלי שבילים מסודרים מדי או תורי תיירים.

דגשים למי שעוצר שם:

• זהירות בדרכים: הכביש באזור הזה מפותל וצר. כשאתם יוצאים מהרכב או הולכים על הגשר, שימו לב היטב לתנועה (מכוניות ומשאיות שעוברות שם לא תמיד מאטות).

• דוכני פירות: לצד הכביש באזור המפל תמצאו לעיתים דוכנים של מקומיים המוכרים פירות טרופיים טריים או תותים (האזור ידוע בגידולי התותים שלו). זו הזדמנות מעולה לנשנוש לדרך.

• יש שבילים לתחתית המפל משני הצדדים של הגשר.

מיד אחרי שסיימנו את הביקור כאן התחיל להחשיך, בחרנו את היעד שלנו לארוחת ערב בעיירה קטנה ליד המלון.

זה היה חג המולד אז הכל היה מקושט וכן נערכה מיסה גדולה בכנסיה המרכזית של העיר.

לאחר ארוחת ערב חזרנו למלון ללילה השני.

היום השני: הירידה אל החוף לכיוון Manuel Antonio

אחרי ארוחת בוקר טובה במלון, החלטנו להתחיל את הבוקר בחוות קפה של Starbucks שנמצא לא רחוק מהמלון.

הסיפור שמאחורי הכוס: ביקור בחווה של סטארבקס (Hacienda Alsacia)

ממש בקרבת הר הגעש פואס, נמצאת Hacienda Alsacia – חוות הקפה הראשונה והיחידה בעולם שבבעלותה של רשת סטארבקס. עבורנו, זו הייתה הזדמנות לראות את הצד החקלאי והמודרני של קוסטה ריקה במקום אחד, שמעוצב בצורה מוקפדת ומרשימה.

מה יש בחווה?

החווה היא לא רק מרכז למבקרים, אלא מרכז מחקר ופיתוח עולמי של החברה.

• התצפית מהמרפסת: גולת הכותרת של המקום היא בית הקפה הענק והפתוח. מהמרפסת נשקף נוף עוצר נשימה של מטעי קפה ירוקים המשתרעים על פני המדרונות, ובמרחק ניתן לראות מפל מים שנופל לתוך העמק. זהו ללא ספק אחד המקומות הכי יפים לשתות בהם קפה.

• סיור הקפה: במקום נערכים סיורים מודרכים (בתשלום) שלוקחים אתכם לאורך כל התהליך, מהשתיל הרך, דרך הקטיף הידני, ועד לייבוש וקליית הפולים.

החוויה שלנו:

גם אם אתם לא לוקחים את הסיור המלא, המקום שווה עצירה. אפשר פשוט לשבת במרכז המבקרים, ליהנות מהאוויר הקריר של ההרים ומהנוף הפנורמי המדהים. החנות במקום מציעה פולי קפה שגדלים רק בחווה הזו ומוצרים ייחודיים שלא תמצאו בסניפים רגילים בעולם, מזכרת מצוינת לקחת הביתה.

עבורנו, זו הייתה הפסקה מושלמת ביום הראשון, רגע של רוגע עם קפה איכותי מול הנוף הירוק האינסופי של קוסטה ריקה.

נפרדנו מהאקלים הקריר של אזור הרי הגעש ויצאנו לדרך לכיוון Manuel Antonio. זהו יום של מעברים, גם בנוף וגם בטמפרטורות, ככל שמתקרבים לקו החוף של האוקיינוס השקט.

הדרך אל החוף: כבישי אגרה וקצב מקומי

חלק מהמסלול עובר בכבישים ראשיים (כמו כביש 27), הכוללים כבישי אגרה.

• טיפ תשלום: למרות שאפשר לשלם בדולרים אמריקאיים, כדאי מאוד שיהיה לכם כסף מקומי (קולונס) זמין בתוך הרכב כדי להקל על התהליך ולקבל עודף מדויק.

• תנאי הדרך: אל תצפו לאוטוסטרדות אמריקאיות רחבות לאורך כל הדרך. הכבישים הופכים מהר מאוד לחד-נתיביים ועמוסים מאוד ברכבים פרטיים ומשאיות כבדות. הנהיגה עוברת דרך כפרים ועיירות, מה שאומר נסיעה איטית, פקקים פה ושם, והרבה סבלנות הנדרשת כדי לעקוף משאיות בבטחה.

גשר התנינים: המפגש עם הדינוזאורים של נהר הטרקולס

במהלך הנסיעה דרומה לכיוון מנואל אנטוניו, עצרנו בנקודה שהיא בגדר חובה לכל מי שעובר בכביש 34: גשר נהר הטרקולס (Rio Tarcoles), הידוע בכינויו "גשר התנינים". זוהי אחת העצירות המרתקות (והחינמיות) ביותר בקוסטה ריקה, שמספקת הצצה לעוצמה של הטבע המקומי בלי אפילו להתרחק מהרכב.

מה רואים מהגשר?

כשעומדים על הגשר ומביטים למטה אל גדות הנהר הבוציות, המראה פשוט בלתי נתפס. עשרות תנינים אמריקאיים (American Crocodiles) ענקיים רובצים שם בשמש. חלק מהתנינים מגיעים לאורך מרשים של ארבעה-חמישה מטרים, והם נראים כמו שריד מתקופת הדינוזאורים. למרות שהם נראים סטטיים כמו פסלים, כדאי לעקוב אחרי אלו שצפים במים, התנועה שלהם שקטה ומפחידה כאחד.

נקודות לוגיסטיות וטיפים מהבלוג:

• חניה ובטיחות הרכב: ליד הגשר ישנן רחבות חניה משני צידי הכביש. תמצאו שם בדרך כלל "שומרים" מקומיים עם וסטים זוהרים שיעזרו לכם לחנות וישמרו על הרכב תמורת טיפ קטן (דולר או שניים). כפי שצייננו בפרקי הבטיחות, גם כאן, אל תשאירו שום דבר יקר ערך גלוי בתוך המכונית למרות שחייבים להשאיר את המזוודות ברכב. התשלום לשומרים חוסך את הסיכון לפריצה.

• הליכה על הגשר: על הגשר יש מדרכה צרה להולכי רגל המופרדת מהכביש על ידי מעקה בטיחות. שימו לב שהתנועה על הגשר עמוסה מאוד במשאיות ואוטובוסים שעוברים קרוב מאוד, אז הקפידו להישאר בתוך האזור המוגן.

• מסחר ומזכרות: בצידי הגשר התפתחה "תעשייה" שלמה של דוכני פירות טרופיים, חנויות מזכרות ובתי קפה קטנים. זה מקום מצוין לעצור להתרעננות, לקנות מנגו טרי או מזכרת קטנה של תנין מגולף בעץ.

• הזווית הטובה ביותר: מומלץ ללכת לאורך הגשר ולבדוק את שני הצדדים שלו. לעיתים קרובות התנינים מתרכזים בקבוצות גדולות צמוד לאחד הצדדים של הגדה, כתלות במיקום השמש והגאות.

למה זה כדאי?

זו עצירה שדורשת לא יותר מעשרים דקות, אנחנו עצרנו לכמעט שעה, אבל היא מספקת "וואו" רציני. לראות ריכוז כזה של טורפי ענק בסביבתם הטבעית, ממש מתחת לגלגלי המכוניות שעוברות בדרך לים, זה משהו שקורה רק בקוסטה ריקה.

אחרי שסיימנו לתעד את התנינים מכל זווית אפשרית, המשכנו בנסיעה כשהנוף משתנה לנגד עינינו והופך לירוק וטרופי הרבה יותר, בדרך מנואל אנטוניו.

חולפים על פני חאקו (Jacó): בירת הגלישה והישראלים

כשממשיכים דרומה על כביש 34 (הכביש הפסיפי), אי אפשר לפספס את הפנייה לעיר חאקו (Jacó). בניגוד לעיירות השקטות והמבודדות יותר שפגשנו בהמשך, חאקו היא סיפור אחר לגמרי, עיר תוססת, רועשת ואנרגטית.

העיר שלא נחה

נכנסנו לרגע פנימה כדי להתרשם מהעיר ומהחוף המפורסם שלה. חאקו היא מרכז משיכה אדיר לתיירים, תרמילאים וחובבי גלישה מכל העולם. הרחובות שלה צפופים, מלאים בחנויות גלישה, בתי קפה ומוזיקה שבוקעת מכל עבר. יש לה מוניטין של עיר עם חיי לילה סוערים, והיא מהווה תחנת חובה לצעירים שמטיילים במרכז ודרום אמריקה.

הזווית הישראלית

מה שהכי הדהים אותנו הוא הנוכחות הישראלית המסיבית בעיר. חאקו היא הלב של הקהילה הישראלית בקוסטה ריקה; תוכלו למצוא שם מלונות בבעלות ישראלית, מסעדות שמגישות חומוס ושקשוקה, ואפילו שלטים בעברית ברחובות. אם אתם מחפשים קצת "בית" באמצע הג'ונגל, זה המקום.

תצפית מלמעלה: השלט של JACO

מכיוון שהשעה כבר הייתה מאוחרת ורצינו להגיע למנואל אנטוניו לפני החשיכה, החלטנו שלא לעצור בעיר עצמה לביקור ממושך. במקום זאת, המשכנו בנסיעה וטיפסנו עם הכביש דרומה אל התצפית הגבוהה שמעל העיר.

• אל תפספסו: ישנה נקודת עצירה מסודרת בצידי הכביש עם שלט ענק וצבעוני של המילה JACO.

• הנוף: מהנקודה הזו נשקף קו החוף הקשתי והמרשים של חאקו במלוא תפארתו, עם גלי האוקיינוס השקט שנשברים אל החוף הכהה. זו נקודה מושלמת לצילום למזכרת לפני שנפרדים מהאזור וממשיכים הלאה.

אחרי צילום מהיר מול הנוף הפנורמי, וכן צילומים של להקת תוכים גדולים חזרנו לרכב והמשכנו בנסיעה. הכביש המשיך להתפתל דרומה, הנוף הפך לירוק וסבוך יותר, עם קטעים ארוכים בעמקים שבהם מטעי קוקוס גדולים. הגענו למנואל אנטוניו עם חושך ראשון ונסענו למלון שלנו שנמצא מחוץ לרחוב הראשי של העיר.

בחרנו "לפנק את עצמנו" ולכת לאחד הריזורטים היקרים שיש באזור.

הלינה במנואל אנטוניו: יוקרה בלב הטבע ב-Parador Resort & Spa

המלון שבחרנו לשהות בו, Parador Resort & Spa, הוא הרבה מעבר למקום לינה, הוא חוויה בפני עצמה. המלון הגדול ממוקם על צוק מבודד המשקיף אל האוקיינוס השקט, מוקף ב-12 דונם של יער גשם טרופי עבות. העיצוב שלו שואב השראה מה"פאראדורס" הספרדיים המסורתיים, מה שמעניק לו אווירה יוקרתית וקלאסית, אך הקסם האמיתי הוא המפגש הבלתי אמצעי עם הטבע.

מהמרפסות ובריכות האינסוף של המלון ניתן לצפות בנופים פנורמיים עוצרי נשימה, אבל גולת הכותרת הייתה ללא ספק ה"שכנים": קופי קפוצ'ין, קופי שאגן ואפילו עצלנים הם אורחים קבועים על העצים שמסביב לבריכה ובשטחי המלון. למלון יש שביל הליכה בתוך היער עם נופים וצפיה בבעלי חיים, הטבע מקיף אותך כל הזמן.

ההמלצה שלי: תסתובבו תמיד עם מצלמה, חלק מתמונות בעלי החיים היפות ביותר מהטיול כולו היו מהמלון הזה.

זהו השילוב המושלם בין פינוק ברמה הגבוהה ביותר לבין התחושה שאתם ישנים בתוך שמורת טבע חיה ותוססת.

במלון מספר מסעדות, חלקם דורש הזמנה מראש לארוחת ערב.

היינו שלושה לילות במלון הזה.

כשהגענו היה כבר חשוך ובדרך לחדר האיש שליווה אותנו לחדר הראה לנו עם פנס עצלן, יושב גבוהה על אחד העצים. התחלה מבטיחה ליום שלמחרת שהיה מדהים אף יותר.

מנואל אנטוניו: המקום שבו הג'ונגל פוגש את החוף

מנואל אנטוניו היא הרבה יותר מסתם עוד יעד על המפה; היא הלב הפועם של התיירות בחוף הפסיפי של קוסטה ריקה. האזור כולו בנוי סביב רכס הררי שגולש ישירות לתוך האוקיינוס, מה שיוצר טופוגרפיה ייחודית שבה כמעט מכל חלון של מלון או מסעדה נשקף נוף כחול אינסופי.

החלוקה של האזור: קפוס מול רצועת החוף

חשוב להבין איך האזור בנוי כדי להתמצא:

• קפוס (Quepos): זוהי עיר הנמל הקטנה שנמצאת בכניסה לאזור. היא משמשת כמרכז הלוגיסטי עם סופרמרקטים גדולים, בנקים והמרינה המפורסמת (שממנה יוצאים טיולי שייט ודייג). אנחנו בחרנו לדלג על הביקור בעיר עצמה ולהמשיך ישר אל עבר ה"אקשן".

• הכביש המפותל לשמורה: מקפוס מטפס כביש אחד מרכזי ומפותל שעולה על ההר ויורד חזרה לכיוון הכניסה לפארק הלאומי. לאורך הכביש הזה נמצא כל ה"סטריפ" התיירותי. זהו אזור תוסס מאוד, מלא במסעדות מכל הסוגים (מדוכני אוכל רחוב ועד מסעדות שף), חנויות מזכרות ובתי קפה.

שירותי תיירות ושפע של אפשרויות

האזור מפותח מאוד ומציע רמת שירות גבוהה למטיילים. תמצאו כאן הכל מהכל: סוכנויות לטיולי טרקטרונים, קנופי (אומגות) וסיורי לילה בג'ונגל. למרות שמדובר באזור תיירותי מאוד וצפוף יחסית, הוא שומר על קסם טרופי בזכות העובדה שכל הבנייה משולבת בתוך הצמחייה העבותה.

חופים ללא סוף

מעבר לפארק הלאומי המפורסם, מנואל אנטוניו מציעה חופים ציבוריים ארוכים ויפהפיים. החוף המרכזי (Playa Espadilla) הוא רצועת חול לבנה ורחבה שמתאימה מאוד להליכות ארוכות בשקיעה או ללימוד גלישה. האווירה בחופים היא של חופש מוחלט, מוזיקה מרחוק, מוכרי קוקוס טרי שעוברים בין האנשים, והמון ירוק בעיניים מכל עבר.

טיפ קטן: ככל שמתקרבים לקצה הכביש (ליד הכניסה לשמורה), התנועה הופכת עמוסה מאוד וקשה למצוא חניה. אם אתם לא לנים במרחק הליכה, כדאי להגיע מוקדם מאוד למצוא חניה. לא השתמשנו אבל ראינו שיש כל הזמן תחבורה ציבורית שנוסעת לאורך הציר המרכזי.

היום השלישי בטיול

למחרת קמתי מוקדם בבוקר ויצאתי לראות בעלי חיים בשביל של המלון. ראיתי המון קופים וגם עצלנים שהיו על עצים ממש ליד המלון, איגואנות ושאר זוחלים וכן ציפורים יפות כולל טוקנים בעל מקור מרשים.

שישבנו לאכול ארוחת בוקר במרפסת הגיעה קבוצה ממש גדולה של קוף סנאי (Squirrel Monkey). מדובר בקוף הקטן ביותר מבין ארבעת סוגי הקופים בקוסטה ריקה, והוא נחשב לאחד המרהיבים והזריזים שבהם.

הנה כמה עובדות מעניינות עליו:

• איפה רואים אותם: הם נפוצים מאוד באזור מנואל אנטוניו ובפארק הלאומי קורקובדו בדרום המדינה.

• זיהוי: קל לזהות אותם בזכות ה"מסכה" הלבנה סביב העיניים, הפה השחור והפרווה בגווני כתום-זית על הגב.

• התנהגות: הם חיים בקבוצות גדולות מאוד (לעיתים עד 30-40 פרטים) והם פעילים מאוד במהלך היום, כך שסביר להניח שראיתם אותם מקפצים בין הענפים במהירות מדהימה.

• סטטוס: לצערי, קוף הסנאי של מרכז אמריקה נמצא בסכנת הכחדה, מה שהופך את המפגש איתו במלון לחוויה מרגשת ונדירה עוד יותר.

היום הראשון שלנו במנואל אנטוניו היה סביב ביקור בחוף שליד המלון ובטבע החופשי מסביב.

חוף ביסנז (Biesanz Beach): גן העדן החבוי של מנואל אנטוניו

בעוד שרוב המטיילים נוהרים לחופים המרכזיים והמוכרים של מנואל אנטוניו, שהם בעיקר רצועות חוף ארוכות, אנחנו זכינו לגלות פינת חמד קסומה שנמצאת ממש "בחצר האחורית" של מלון Parador, חוף ביסנז.

מדובר בחוף בתוך מפרץ קטן, שקט ומבודד יחסית, שמוקף צוקים מכוסי ג'ונגל שמספק חוויה שונה לגמרי מההמולה התיירותית הרגילה.

הדרך אל החוף: הרפתקה קטנה בג'ונגל

הגישה לחוף ביסנז היא חלק מהקסם שלו. כדי להגיע, צריך לצעוד בשביל צר ותלול למדי שיוצא מהכביש (לא רחוק מהכניסה למלון). השביל מתפתל בתוך צמחייה עבותה, ובמהלך ההליכה הקצרה אתם מרגישים איך אתם עוזבים את העולם המודרני ונכנסים עמוק לתוך הטבע.

• שימו לב: השביל יכול להיות מעט חלק ומאתגר, אז כדאי לנעול נעליים נוחות ולא להסתפק רק בכפכפים.

מה הופך את ביסנז למיוחד?

ברגע שהעצים נפתחים והחוף נגלה לעין, מבינים למה המקום הזה נחשב לסוד של המקומיים:

1. מים שקטים וצלולים: בניגוד לחופים הפתוחים של האוקיינוס השקט שבהם הגלים יכולים להיות גבוהים ומאתגרים, המפרץ של ביסנז מוגן מאוד. המים כאן רגועים כמעט כמו בבריכה, מה שהופך אותו למקום מושלם לשחייה נינוחה, לשנירקול או לחתירה בקיאקים.

2. הטבע במרחק נגיעה: מכיוון שהחוף תחום על ידי צוקים ויער גשם עבות שמגיע ממש עד לקו המים, בעלי החיים מרגישים כאן בבית. במהלך השהות שלנו בחוף ראינו עצלנים שרובצים על העצים שמעל החול, וקופים שמתרוצצים בין הענפים. זו חוויה מדהימה לשכב במים ולהסתכל למעלה על עצלן שתלוי לו בנחת ללא תזוזה או לראות להקת קופים רעשניים קופצים על העצים מעליך.

3. אווירה מקומית: בחוף אין מבני קבע גדולים, מה ששומר על המראה הבתולי שלו. ישנם מקומיים שמשכירים מיטות שיזוף, קיאקים וציוד שנורקל, וניתן לקנות משקה קל או נשנוש, אבל הכל נעשה בצורה פשוטה ואותנטית. רוב המבקרים בחוף היו מקומיים ויחסית מעט תיירים.

טיפים לביקור בביסנז:

• זמן הגעה: כדאי להגיע בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הצהריים המוקדמות כדי לתפוס פינה טובה בצל העצים, שכן רצועת החול אינה רחבה מאוד והיא מצטמצמת בזמן הגאות.

• חניה: המקום מרוחק מהכביש הראשי של העיר, כביש צר עם ירידה\עליה תלולה. אנחנו באנו ברגל מהמלון אבל מי שבא עם רכב יש קושי גדול בחניה לצידי הכביש הצר, יש מתאם\שומר חניה כמו בכל מקום.

• שנירקול: אל תשכחו להביא מסכה. באזור הסלעים שבצידי המפרץ אפשר לראות דגים צבעוניים וליהנות מעולם תת-ימי עשיר יחסית לאזור.

• מינימליזם: אל תביאו איתכם ציוד יקר ערך שצריך להשאיר ללא השגחה כשאתם במים. למרות שהחוף מרגיש בטוח, תמיד כדאי לנקוט במשנה זהירות כפי שהמלצנו בפרקי הבטיחות.

עבורנו, חוף ביסנז היה המקום המושלם "להוריד הילוך". זהו חוף שמאפשר פשוט להיות חלק מהטבע, להקשיב לקולות הג'ונגל ולראות חיות בר בסביבתן הטבעית ביותר תוך כדי הנאה מהחוף, וכל זה במרחק הליכה קצר מהחדר.

בלילה השני בחרנו ללכת לאכול בעיר, לאורך הרחוב הראשי. בסוף בחרנו במסעדה הבנויה סביב מטוס מסע ישן.

היום השני במנואל אנטוניו היה סביב ביקור בחופים וצפיה רגוע בבעלי חיים. התחלנו את היום עם שהיה בחוף של Espadilla Beach (לפני הפארק הלאומי) ואחר הצהריים בחוף ביסנז שליד המלון.

היום האחרון שלנו במנואל אנטוניו היה סביב הביקור בפארק הלאומי ואחר הצהריים והלילה נסיעה ארוכה לכיוון ארנל (Arenal) והעיירה לה-פורטונה (La Fortuna).

הפארק הלאומי מנואל אנטוניו: היהלום שבכתר

הביקור ב-Parque Nacional Manuel Antonio הוא ללא ספק אחד מרגעי השיא של כל טיול לקוסטה ריקה. מדובר בשילוב נדיר של יער גשם טרופי עבות שנושק לחופים עם חול לבן ומים בצבע טורקיז. אבל, כפי שגילינו, הפופולריות העצומה של הפארק הופכת את הביקור בו למשימה לוגיסטית שדורשת תכנון (או קצת מזל).

דרמת הכרטיסים: איך נכנסנו למרות שהכל היה מלא?

כפי שציינתי בפרק ההכנות, הכניסה לפארק מוגבלת ומחייבת הזמנה מראש באתר הממשלתי. כשאנחנו ניסינו להזמין כרטיסים, שבועיים לפני הטיול, גילינו בתסכול שאין אף מקום פנוי לימים ששהינו באזור.

• הפתרון היצירתי: גילינו שחלק מהמדריכים המקומיים וחברות הטיולים מחזיקים ב"מכסות" או בגישה להזמנות כחלק מחבילת סיור. הצלחנו להזמין סיור מודרך שכלל בתוכו את כרטיס הכניסה לפארק. נכון, זה יקר יותר מכניסה עצמאית, אבל זו הייתה הדרך היחידה שלנו לא לפספס את הפנינה הזו, ובדיעבד, זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שקיבלנו.

• הפארק פתוח בין השעות 07:00 ל-16:00, כולל בחגים לאומיים (כמו חג המולד, ראש השנה וחג הפסחא). שימו לב: הפארק סגור תמיד בימי שלישי.

הערך המוסף של המדריך (והטלסקופ שלו)

הרבה אנשים עובדים עם מדריך ויש לזה סיבות טובות. המדריך שלנו הגיע מצויד בטלסקופ מקצועי על חצובה, וזה שינה את כל חוויית הצפייה בחיות.

• העין המיומנת: המדריך זיהה חיות שבחיים לא היינו רואים לבד, עצלן שמתחבא בתוך סבך עלים גבוה, עכבישים צבעוניים, ולטאות קטנות שמתמזגות עם העצים.

• צילום דרך הטלסקופ: אחד הדברים המגניבים ביותר הוא שהמדריך עזר לנו להצמיד את הטלפונים לעינית של הטלסקופ, מה שאפשר לנו לצלם תמונות "קלוז-אפ" מטורפות של עצלנים וציפורים שנראות כאילו צולמו בעדשת נשיונל ג'אוגרפיק.

אפשר לטייל גם בלי מדריך, ולראות מה המדריכים מראים אבל ההמלצה שלי, אל תחסכו פה.

המפגשים עם חיות הבר

הפארק פשוט שוקק חיים:

• חשוב לזכור, זה לא גן חיות: בעלי החיים נעים בחופשיות וחוויית הביקור שלכם תלויה במה שתצליחו לאתר בזמן אמת. אתם יכולים להיתקל בהמון חיות וזה בהחלט יכול להיות שיא הטיול שלכם בקוסטה ריקה, אבל ראיתי גם ביקורות ברשת של אנשים שלא ראו דברים "מעניינים". מבחינתנו, ראינו המון חיות...

• קופים: ראינו המון קופי קפוצ'ין (לבני פנים) וקופי סנאי. הם מאוד רגילים לבני אדם, מה שהופך אותם למאוד משעשעים לצפייה, אבל גם לחצופים מאוד.

• עצלנים: בזכות המדריך ראינו כמה וכמה עצלנים. חלקם ישנו בנחת וחלקם (באופן נדיר יחסית) היו בתנועה "נמרצת" בין הענפים.

• איגואנות וחיות אחרות: איגואנות ענק מסתובבות חופשי על השבילים ובקרבת החוף, וסרטנים צבעוניים מתרוצצים בין שורשי העצים.

החופים שבתוך הפארק

בסוף מסלולי ההליכה מגיעים לחופים המפורסמים של השמורה. מדובר במפרצים יפהפיים עם מים צלולים ושקטים יחסית. זה המקום המושלם להוריד את נעלי ההליכה, להיכנס למים ולהירגע מהחום.

אזהרה חשובה: הקופים והראקונים (דביבונים) בחוף הם גנבים מקצוענים! אל תשאירו תיקים פתוחים או אוכל ללא השגחה אפילו לשנייה. הם יודעים לפתוח רוכסנים ולחטוף כל דבר שנראה להם אכיל.

טיפים לתכנון הביקור:

1. הגיעו מוקדם: למרות שהזמנתם שעה מסוימת, כדאי להיות שם מוקדם כדי להתארגן על חניה בחניונים הרבים המובילים לפארק. לנצל את השעות הפחות חמות ואת השעות שבהן החיות הכי פעילות.

2. בדיקת תיקים: בכניסה לפארק בודקים תיקים. חל איסור מוחלט על הכנסת מזון (למעט מים בבקבוקים רב-פעמיים) כדי להגן על חיות הבר.

3. לבוש: בגדי ים מתחת לבגדי הטיול הם חובה. אתם לא תרצו לפספס טבילה בים אחרי ההליכה בלחות של הג'ונגל. הביאו גם קרם נגד שיזוף ומגבות ואף מעיל גשם קל. 

4. ג'ונגל וחופים: לרוב המדריך יוביל אותכם בשבילים שעוברים בגונגל עד לנקודה בה יש חנות אוכל, שם תיפרדו ואתם תמשיכו לכיוון החופים היפים.

5. עמס: הפארק הוא עמוס מאוד, מאות אנשים בכניסה והרבה קבוצות נפרסות לאורך השבילים. הגענו בשבוע של כריסמס שנחשב לעמוס בשנה, למרות העומס וזה שאין הגשת "לבד בטבע" רואים בסיור הרבה בעלי חיים.

6. נגישות: זה אמונם פארק טבע אבל הולכים בשבילים מאוד מסודרים ונוחים להליכה לא קשה. מומלץ נעלים להליכות (ביחוד עם יורד גשם) וקפקפים לחופים. יש שירותים בתוך הפארק ליד האזור של החופים.

7. כשאתם נכנסים לפארק, צלמו את מפת השבילים; זה יעזור לכם להתמצא בשטח ולהבין מהן אפשרויות המסלולים שעומדות בפניכם.

8. הערה חשובה: החופים נסגרים בסביבות השעה 15:00, וכולם חייבים לעזוב את שטח הפארק עד השעה 16:00.

9. סיורי לילה: ישנם סיורי לילה בג'ונגל באזור, אבל אנחנו לא לקחנו אחד כזה ולכן אני לא יכול להמליץ עליהם מניסיון אישי.

סיכום ומחשבות: האם הפארק שווה את המאמץ?

אחרי שביקרנו, טיילנו וחזינו בטבע של מנואל אנטוניו, אני חייב להודות שיצאתי עם רגשות מעורבים. אין ספק שמדובר באחד הפארקים הלאומיים המרהיבים ביותר בקוסטה ריקה, במיוחד בכל הנוגע לכמות בעלי החיים והיופי של החופים, אבל הצפיפות האדירה עלולה לפגוע מעט בתחושת ה"טבע הפראי".

הזמן והעונה עושים את שלהם

חשוב לציין שהגענו לפארק בשיא העונה (בין חג המולד לראש השנה) ובאמצע היום, כשהפארק כבר היה מלא עד אפס מקום. ייתכן מאוד שאם תגיעו בעונה פחות עמוסה או בשעות הבוקר המוקדמות מאוד, החוויה שלכם תהיה שונה ורגועה יותר.

השוואה לחוויה במלון

לפני שנכנסנו לפארק, כבר שהינו שלושה ימים במנואל אנטוניו, במלון יוקרתי שחלק משטחו הוא ג'ונגל ענק. שם, וגם בחוף מבודד המוכר בעיקר למקומיים (Biesanz Beach), כבר ראינו המון חיות: עצלנים עם תינוקות, קופים, איגואנות וציפורים, לעיתים אפילו קרוב יותר ובשקט רב יותר מאשר בתוך השמורה. למעשה, הארכנו את השהות שלנו באזור ביום נוסף במיוחד כדי לבקר בפארק הלאומי.

האילוץ של לוח הזמנים

נכנסנו לפארק בסביבות 11:00 ונאלצנו לעזוב כבר ב-14:30, מכיוון שחיכתה לנו נסיעה ארוכה של כ-5 שעות ליעד הבא שלנו (שבפועל, בגלל הפקקים, הפכה ל-7.5 שעות!), ארנל. בגלל חלון הזמן הקצר, לא הספקנו לחקור את כל השבילים הנסתרים או ליהנות מהחופים כפי שרצינו.

בשורה התחתונה

למרות הכל, נהנינו מאוד מהביקור. ראינו עצלנים פעילים מאוד וחיות רבות אחרות שלא ראינו בשום מקום אחר. והחופים ממש יפים.

השורה התחתונה שלי: אני ממליץ בחום לבקר בפארק הלאומי מנואל אנטוניו. אם תינתן לי ההזדמנות, בהחלט אבקר כאן שוב, אולי עם תכנון זמן קצת יותר מרווח.

המסע צפונה: מהחוף הפסיפי אל לב הג'ונגל של לה פורטונה

הנסיעה ממנואל אנטוניו ללה פורטונה (La Fortuna) הייתה ללא ספק אחד האתגרים הלוגיסטיים של הטיול. מה שהיה אמור להיות נסיעה של 5 שעות הפך למרתון של למעלה מ-7.5 שעות בשל עומסי תנועה כבדים ופקקים אינסופיים.

בדרך עצרנו לצהריים מאוחרים בחאקו (Jacó), שם ניצלנו את הנוכחות הישראלית החזקה להתנחתא של טעמים מהבית, מסעדה ישראלית עם חומוס ופלאפל מצוינים שנתנו לנו כוח להמשך הדרך. משם, המסלול הפך למורכב יותר: הכבישים הפכו לצדדיים, צרים ומפותלים מאוד כשהם חוצים רכסי הרים גבוהים. את השעות האחרונות עשינו בחושך מוחלט, תחת ערפל סמיך מאוד שהפך את הנהיגה לאיטית ומותחת, עד שהגענו סוף סוף ליעדנו בלה פורטונה.

את המשך הטיול שלנו, מה עשינו ב לה-פורטונה באזור החופים של תמרינדו, תוכלו לקרוא בבלוג הבא בסדרה.

הערה קטנה לסיום: הטיול שלנו נערך בינואר 2023, וכל המידע המוצג כאן מבוססים על החוויה האישית שלנו מאותה תקופה. מאז ועד היום דברים יכולים להשתנות, משערי חליפין וחוקי חניה ועד לנהלי הזמנת כרטיסים לפארקים. לכן, אני ממליץ בחום להשתמש בבלוג כבסיס לתכנון, אך לוודא את הפרטים העדכניים והמחירים העדכניים רגע לפני הנסיעה שלכם באתרים רשמיים. אין לי אחריות על שינויים במצב בשטח או על עדכונים שבוצעו לאחר פרסום הכתוב.

מספר תמונות נוספות: