פוניט ראייס (Point Reyes) - טיול יום מושלם מסן פרנסיסקו לשמורת טבע מיוחדת

פתיחה: המקום שבו אני תמיד מוצא שקט

אם אתם מחפשים לברוח מהקצב של סן פרנסיסקו ליום טיול בטבע, פוינט רייס (Point Reyes) הוא כנראה הבחירה הכי טובה וקרובה שאפשר לעשות. מספיק לעבור את גשר הזהב, לנסוע קצת צפונה, ופתאום הנוף העירוני מתחלף במרחבים פתוחים וריח של מלח באוויר.

אני חייב להודות שביקרתי בפארק הזה המון פעמים, ובכל פעם אני מוצא בו משהו חדש. זה מסוג המקומות שפשוט לא נמאס מהם. יש בו שילוב שפוי ומרגיע של חוות בקר ירוקות, צוקים דרמטיים עם מפלי מים שנופלים ישר לאוקיינוס, עדרי ענק של אייל טול (Tule Elk) ופילי ים, מגדלור מרוחק ומסלולי הליכה נוחים שמתאימים לכל המשפחה.

בניגוד להרבה פארקים אחרים בקליפורניה, פוינט רייס מרגיש קצת פחות "מלוטש" ויותר פראי ואמיתי. בין אם זה המגדלור המפורסם בקצה הצוק, מנהרת עצי הברוש שתמיד כיף לצלם, או פשוט הישיבה מול הגלים, זה המקום המושלם למי שרוצה קצת טבע נקי בלי לנסוע רחוק מדי.

אז אחרי לא מעט ביקורים באזור, ריכזתי לכם את התחנות שאני הכי אוהב ואת כל מה שצריך לדעת כדי לסגור טיול יום מושלם.

איפה נמצא הפארק

כשמסתכלים על המפה, פוינט רייס נראה כמו "אף" גדול שיוצא מהיבשת אל תוך האוקיינוס השקט. הוא ממוקם במחוז מארין (Marin County), מצפון לסן פרנסיסקו, וזה אחד המקומות הכי נגישים למי שרוצה לטעום טבע פראי בלי להרחיק שעות מהציוויליזציה.

הנה כמה דברים שחשוב לדעת על המיקום וזמני הנסיעה:

מרחקי נסיעה (פלוס-מינוס, תלוי בתנועה):

• מסן פרנסיסקו: הנסיעה לוקחת בערך שעה ורבע עד שעה וחצי. הדרך המומלצת היא לחצות את גשר הזהב ולהמשיך על כביש 101, ואז לחתוך מערבה דרך כביש Sir Francis Drake Blvd או כביש 1. בהחלט ניתן לבקר בפארק ביום טיול אחד שבסופו חוזרים לסן פרנסיסקו.

• מאזור סונומה / נאפה: אם אתם מגיעים מאזור היין (כמו פטלומה או סנטה רוזה), הנסיעה קצרה אפילו יותר – סביב 45 דקות עד שעה. זה הופך את הפארק ליעד משלים מושלם לסופ"ש של יין וטבע.

אל תתנו למפה להטעות אתכם: תכנון זה שם המשחק

אחרי הרבה פעמים שטיילתי כאן, למדתי שיעור חשוב: פוינט רייס הוא פארק ענק, והנסיעה בתוכו לוקחת זמן. השמורה מחולקת לכמה אזורים שונים מאוד זה מזה, והמרחק בין נקודה לנקודה יכול להגיע ל-30-40 דקות של נהיגה בכבישים צרים ומפותלים.

הפארק מחולק בגדול לארבעה אזורים עיקריים:

1. אזור המגדלור (The Lighthouse) וצוק צ'ימני (Chimney Rock): הקצה המערבי ביותר, שם רואים את הלווייתנים ופילי הים.

2. אזור חוף לימנטור (Limantour) ודרייקס (Drake’s Beach): אזור החופים החוליים והרחבים, מעולה לפיקניקים והליכות נינוחות על המים.

3. אזור טומלס פוינט (Tomales Point): החלק הצפוני שבו רואים את עדרי האיילים (Tule Elk).

4. האזור הדרומי (העיר Bolinas): החלק הדרומי של הפארק לאורך האזור ההררי המיוער והמצוקים התלולים היורדים אל חופי האוקיינוס.

הטיפ שלי: אל תנסו "לבלוע" את כל הפארק ביום אחד, במיוחד אם אתם חובבי צילום ורוצים לחכות לתאורה הנכונה. כדאי להחליט מראש על 2-3 נקודות עניין סמוכות יחסית ולהתמקד בהן. בנוסף, זכרו שברוב חלקי השמורה אין קליטה סלולרית, אז כדאי להוריד מפות אופליין או להצטייד במפה פיזית במרכז המבקרים (Bear Valley) שבכניסה.

מזג האוויר ושיקולי עונה

האזור הצפוני של קו החוף הקליפורני הוא יעד שניתן לטייל בו לאורך כל השנה. האקלים כאן נחשב למתון: לא תפגשו כאן שלג על הכבישים או טמפרטורות קיצוניות של קור, ומנגד הקיץ נעים מאוד ואינו סובל מגלי חום מעיקים.

עם זאת, לכל עונה יש את ה"אופי" שלה, וחשוב להכיר אותו כדי להגיע מוכנים:

העונה הגשומה (דצמבר עד אפריל)

החורף והאביב המוקדם הם החודשים הקרירים ביותר בשנה.

• גשם: זוהי התקופה עם מספר ימי הגשם הגבוה ביותר.

• הפתעות לטובה: קליפורניה ידועה בשינויים קיצוניים, כבר קרה לי שביקרתי בינואר ונהניתי משבועות שלמים של שמש וחמימות יחסית. גם בימים גשומים, האווירה בחוף ובמפרצים פראית ומיוחדת מאוד.

• יתרון: האזור הרבה פחות עמוס, והמחירים של מקומות הלינה צונחים.

עונת השיא (יולי, אוגוסט וספטמבר)

אלו החודשים המומלצים ביותר למי שמחפש יציבות, מזג אוויר בהיר וחמימות יחסית.

• מזג האוויר: ימים ארוכים של שמש, ללא חשש מגשם כמעט בכלל.

• הערפל המפורסם: גם בשיא הקיץ, האוקיינוס השקט מייצר ערפלים כבדים, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות אחר הצהריים המאוחרות. הערפל מוסיף נופך מסתורי לצילומים, אך הוא מביא איתו רוח קרה, אל תתנו לשמש להטעות אתכם.

• המחיר: מזג האוויר הטוב מושך המון מבקרים. בסופי שבוע החופים והפארקים עמוסים מאוד, זמינות מקומות הלינה נמוכה והמחירים בהתאם.

טיפים לציוד ולבוש:

לא משנה באיזו עונה בחרתם להגיע, חוף האוקיינוס השקט תמיד יכול להפתיע. הנה כמה כללי ברזל:

1. שיטת השכבות: זו הדרך היחידה לשרוד את המעבר מחום של 25 מעלות בצהריים לקור של 12 מעלות ברגע שהערפל נכנס. תמיד שיהיה איתכם פליז או ז'קט קל בהישג יד.

2. ציוד גשם: גם בקיץ, ובטח בחורף, כדאי שיהיה ברכב מעיל גשם קל או מטריה.

3. תכנון גמיש: תמיד תצאו מנקודת הנחה שיהיו ימים מעוננים או ערפיליים. לפעמים הערפל יושב רק על קו המים, ונסיעה של 5 דקות פנימה אל תוך היבשת תגלה לכם שמש יוקדת.

השפעת עונות השנה על הצפיה בבעלי חיים:

כמי שביקר בפארק לא מעט, למדתי שהעונה שבה מגיעים משנה לגמרי את מה שרואים בשטח.

הנה ריכוז קצר של מתי כדאי לחפש את החיות המרכזיות:

פילי ים (Elephant Seals)

• שיא העונה (דצמבר–מרץ): זה הזמן הכי מעניין. בחוף Chimney Rock אפשר לראות את הזכרים הענקיים נלחמים על טריטוריה ואת הגורים שנולדו זה עתה.

• שאר השנה: באביב ובקיץ הם מגיעים לחוף כדי להשיל את הפרווה (Molting), אז הם בעיקר שוכבים בחוסר מעש על החול.

אייל טול (Tule Elk)

• הסתיו (אוגוסט–אוקטובר): עונת הייחום (The Rut). זה הזמן הכי פוטוגני, הזכרים בעלי הקרניים המרשימות משמיעים קולות עזים ונאבקים ביניהם. אזור Tomales Point הוא המקום להיות בו.

• שאר השנה: אפשר לראות אותם רועים בשלווה כמעט בכל ביקור, אבל האקשן האמיתי קורה בסתיו.

לווייתנים אפורים (Gray Whales)

• חורף ואביב (דצמבר–מאי): זו תקופת הנדידה.

• דצמבר–פברואר: הם עושים את הדרך דרומה למקסיקו.

• מרץ–מאי: הם חוזרים צפונה עם הגורים (לרוב קרוב יותר לחוף). אזור המגדלור (The Lighthouse) הוא "מושב השורה הראשונה" שלכם לתצפית הזו.

לוגיסטיקה ותכנון נכון

כשמתכננים טיול לפוינט רייס, הלוגיסטיקה היא לא פחות חשובה מהמסלולים עצמם. המרחקים בתוך השמורה גדולים, הקליטה הסלולרית לא תמיד קיימת, ואתם לא רוצים למצוא את עצמכם עם מיכל דלק ריק או בטן מקרקרת באמצע שום מקום.

הנה כמה דברים שלמדתי מהביקורים הרבים שלי באזור:

הכלל הכי חשוב הוא: אל תגיעו לשמורה עם מיכל דלק פחות מחצי. אין תחנות דלק בתוך השטח של השמורה עצמה. התחנה האחרונה היא בעיירה Point Reyes Station. אני תמיד מעדיף לתדלק עוד קודם, בערים הגדולות יותר כמו פטלומה (Petaluma) או נובאטו (Novato), שם המחירים שפויים יותר.

לגבי אוכל, Point Reyes Station היא המרכז הלוגיסטי שלכם. יש פה הרבה מסעדות ומקומות לאכול בהם וכן חניות מכולת ותחנות דלק.

האזור מתאפיין במסעדות מקומיות קטנות, בתי קפה וברים, עם נוכחות דלה מאוד של רשתות מזון מהיר.

• הצטיידות לפיקניקים: במקום להסתמך רק על מסעדות, אני תמיד ממליץ להצטייד מראש בסופרמרקט גדול (בסן פרנסיסקו או בדרך) בצידנית עם מצרכים. אין חוויה מהנה יותר מלאכול ארוחת צהריים מול הגלים באחת מעשרות נקודות התצפית לאורך הדרך.

• ארוחות ערב: לקראת חניית הלילה שלכם, בכל עיר או עיירה שבה תלונו, תמצאו מבחר מסעדות במגוון סגנונות ומחירים. האזור מצטיין במיוחד בפירות ים טריים ובתוצרת חקלאית מקומית.

• גמישות: תוכלו למצוא שפע של מקומות לעצור ולאכול בהם בהתאם לתקציב ולטעם האישי שלכם. כמעט בכל עיירה קטנה תמצאו פינה נעימה לשבת בה.

כמה המלצות אישיות:

• מאפית Bovine Bakery: המקום המושלם להתחיל בו את הבוקר עם מאפה וקפה.

• חנות Cowgirl Creamery: תחנה חובה לחובבי גבינות. כדאי לקנות כאן גבינות מקומיות, לחם טרי וזיתים, ולהרכיב סל פיקניק לאחת התצפיות בפארק.

• חנות Inverness Store: אם שכחתם מים או חטיפים, זו המכולת האחרונה שתראו לפני שאתם נכנסים לעומק השמורה (בכביש לכיוון המגדלור).

נסיעה זהירה בכביש 1 (Highway 1)

הנהיגה לפוינט רייס וממנה עוברת דרך כביש 1 המפורסם. זה כביש יפהפה אבל הוא דורש ריכוז:

• עיקולים וערפל: הכביש מפותל מאוד ויכול להיות מכוסה בערפל כבד תוך דקות. הדליקו אורות וסעו לאט.

• רוכבי אופניים: הכביש פופולרי מאוד בקרב רוכבי אופניים, והשוליים צרים. שימו לב אליהם, במיוחד בסיבובים עיוורים.

• נימוס כבישים (Turnouts): אם נוצר מאחוריכם תור של רכבים, השתמשו במפרצי העצירה (Turnouts) ותנו להם לעבור. זה יהפוך את הנהיגה שלכם (ושל המקומיים) להרבה פחות לחוצה.

מקומות לינה: למי שבא ליומיים

יומיים בפוינט רייס מאפשרים לקחת את הזמן ולראות את הזריחות והשקיעות המדהימות. הזמינות של מקומות לינה ליד השמורה היא מועטה ומתרכזת לאורך כביש 1 ובעיירה פוינט רייאס סטישן.

הנה כמה אופציות מומלצות:

• מלון Olema House: מלון בוטיק מקסים ביישוב אולמה (ממש בכניסה לשמורה). אווירה כפרית משודרגת עם מסעדה מעולה צמודה.

• מלון HI Point Reyes Hostel: האופציה הכי קרובה לטבע והכי זולה. האכסניה נמצאת ממש בתוך השמורה, במיקום מבודד ושקט. מעולה למי שרוצה להתנתק באמת.

• האזור Inverness & Marshall: באזורים האלו תמצאו הרבה צימרים ובתים להשכרה (Airbnb) עם נוף למפרץ טומלס (Tomales Bay). מקום כמו Nick's Cove הוא חוויה מיוחדת למי שמחפש קצת יוקרה על המים.

• פטלומה (Petaluma): אם המקומות קרובים מלאים או יקרים מדי, פטלומה נמצאת במרחק של כ-40 דקות נסיעה ומציעה מבחר גדול של מלונות סטנדרטיים ומחירים נוחים יותר.

מה לארוז? רשימת ציוד וביגוד מומלצת

מזג האוויר בחוף הצפוני הפכפך, וגם כשנראה שהשמש יוקדת, הרוח מהאוקיינוס יכולה להיות מקפיאה. הכנה נכונה תבטיח שלא תמצאו את עצמכם רועדים מקור מול שקיעה מדהימה.

• האזור הוא פארק לאומי אך אין צורך בתשלום כניסה לאף אחד מאזורי הפארק.

• שיטת השכבות ("הבצל"): הכלל החשוב ביותר. הצטיידו בחולצה קצרה, מעליה סוודר או פליז, ושכבה עליונה של מעיל רוח (Windbreaker) דק או מעיל גשם קל. תמיד טוב שיהיה ברכב כובע גרב (ביני) וכפפות.

• נעליים: נעלי הליכה נוחות עם סוליה בעלת אחיזה טובה (Grip) כדי למנוע החלקה על סלעים רטובים או חצץ בשבילי המצוקים.

• הגנה מהשמש והיובש: למרות הרוח הקרירה, השמש חזקה מאוד. אל תשכחו קרם הגנה, משקפי שמש ושפתון נגד יובש (האוויר בשילוב המלח מהים עלול לייבש את העור במהירות).

• ציוד לרכב: * מפות אופליין: הקליטה הסלולרית בכביש 1 משתבשת לעיתים קרובות. הורידו מראש מפות של האזור ב-Google Maps לשימוש ללא אינטרנט.

  • אביזרים: מעמד איכותי לטלפון, כבל טעינה ומטען נייד (Power Bank).

  • צידנית: צידנית קלקר זולה היא פתרון מעולה לשמירה על אוכל ושתייה טריים לפיקניקים במהלך היום.

• תיק יום: תרמיל גב נוח (15–25 ליטר) לנשיאת מים, אוכל ושכבות ביגוד נוספות בזמן הליכה.

• חשמל: מתאם חשמל אמריקאי (Type A/B) לכל המכשירים האלקטרוניים שלכם.

• פנס ראש: פריט חובה ליתר ביטחון, למקרה שההליכה תתארך אל תוך החשיכה או אם תרצו לצאת לצפות בכוכבים בלילה (השמיים שם נקיים ומדהימים).

מחשבות אישיות: למה זהו היעד לטיול יום המועדף עליי מסן פרנסיסקו?

למרות שהקטע שבין סן פרנסיסקו לסנטה ברברה (ביג סור) הוא האזור ה"מפורסם" והמתויר ביותר של כביש 1, עבורי החוף הצפוני הוא היעד המנצח.

יש משהו בשילוב של הנופים הפראיים, השקט של יערות הרדווד הנושקים למים, והעיירות הציוריות ששומרות על קסם מקומי, שהופך את הנסיעה כאן למיוחדת במינה.

אחד היתרונות הגדולים כאן הוא הריחוק מההמולה; ברוב ימות השנה תמצאו כאן פחות מטיילים מאשר בדרום, מה שמאפשר להתחבר לטבע באמת.

אחרי אינספור גיחות מסן פרנסיסקו לכל כיוון אפשרי על המפה, אם תשאלו אותי איפה הכי כדאי להעביר יום של טבע נקי, התשובה שלי תהיה תמיד פוינט רייס.

יש משהו בשילוב של המקום הזה שפשוט לא מצאתי בשום מקום אחר באזור.

הנה כמה סיבות שהופכות אותו, בעיניי, לליגה אחרת:

1. גן חיות פתוח (ובלי גדרות)

אחד הדברים שאני הכי אוהב כאן הוא ה"ביטחון" במפגש עם בעלי חיים. בניגוד למקומות אחרים שבהם צריך המון מזל, בפוינט רייס כמעט תמיד תראו משהו. בין אם אלו עדרי האיילים (Tule Elk) שחוסמים לפעמים את הכביש בנחת, פילי הים העצומים שמרעישים על החוף, איילים, תנים, או אפילו לווייתנים שחולפים באופק, הטבע כאן חי, בועט ונמצא ממש מול העיניים. כחובב צילום, זה גן עדן שבו לא צריך "לחכות" את הפריים שעות, הוא פשוט שם.

2. השקט של "הצפון" מול העומס של "הדרום"

אל תבינו אותי לא נכון, אני מת על כביש 1 לכיוון ביג סר (Big Sur), אבל בסופי שבוע הוא הופך לפעמים למגרש חניה אחד גדול של תיירים. פוינט רייס, למרות הפופולריות שלו, מצליח לשמור על תחושה של "מרחב נשימה". כאן אין את האוטובוסים הגדולים של התיירים בכמויות של מונטריי, והמטיילים שתפגשו בשבילים הם בדרך כלל אנשים שבאו באמת בשביל השקט והטבע. זה מרגיש כמו סוד מקומי שעדיין לא התקלקל.

3. עולם ומלואו בנסיעה אחת

הגיוון בנוף פשוט לא נתפס. ביום אחד אתם יכולים להתחיל בהליכה בתוך יער גשם אפלולי ולח באזור Bear Valley, להמשיך לדיונות חול נודדות, לעבור ליד מפל מים שנשפך ישר לאוקיינוס (Alamere Falls המפורסם), ולסיים בתצפית מראש צוק דרמטי שנראה כאילו נלקח מחופי סקוטלנד או אירלנד. המעברים האלו בין נופים כל כך שונים תוך דקות של נסיעה הם מה שהופך כל ביקור כאן להרפתקה חדשה.

בסופו של יום, פוינט רייס הוא המקום שבו אני מצליח באמת "להוריד הילוך". זה לא רק הטיול, זו התחושה שהמרחבים הפתוחים האלה נותנים לך, תזכורת לכמה הטבע יכול להיות עוצמתי ומרגיע בו זמנית.

תכנון הביקור בפארק המיוחד הזה

אחד הדברים שהופכים את פוינט רייס למקום כל כך יוצא דופן בנוף של הפארקים הלאומיים בארה"ב הוא השילוב הבלתי אמצעי בין טבע פראי לבין חוות בקר פעילות. זה לא מחזה נפוץ: בדרך כלל פארק לאומי הוא שטח "סטרילי" שמוקדש כולו לשימור, אבל כאן, הפרות והאיילים חולקים את אותן הגבעות הירוקות.

פסיפס של טבע והיסטוריה: איך נוצר השילוב המיוחד הזה?

כדי להבין את המבנה של הפארק, צריך לחזור קצת אחורה בזמן. עוד לפני שהאזור הוכרז כשמורה, פוינט רייס היה "בירת החלב והחמאה" של קליפורניה. החל מאמצע המאה ה-19 (ימי הבהלה לזהב), משפחות של מהגרים הקימו כאן חוות דיירי (Dairy Ranches) משגשגות בזכות העשב העשיר והאקלים הקריר. החוות האלו סומנו לפי אותיות ה-ABC (כמו חווה A, חווה B וכו'), שמות שעדיין מופיעים על שלטי הדרכים בפארק היום.

הפשרה ההיסטורית של 1962

בשנות ה-50 וה-60, כשהתחילו תוכניות פיתוח מסיביות באזור (שכללו אפילו תכנון לבניית עיר שלמה!), קמו פעילי סביבה יחד עם הממשל של הנשיא קנדי כדי להציל את חצי האי.

התוצאה הייתה "פשרה" מעניינת: בשנת 1962 הוכרז המקום כ-National Seashore. הממשלה קנתה את הקרקעות מבעלי החוות, אבל אפשרה להם להישאר ולשכור את האדמות לטווח ארוך כדי להמשיך את הפעילות החקלאית שלהם. המטרה הייתה כפולה: לשמר את הטבע, אבל גם לשמר את המורשת התרבותית וההיסטורית של האזור.

מה רואים בשטח היום?

התוצאה היא חוויה שהיא "חצי פארק, חצי כפר":

• המרחבים הפתוחים: אתם נוסעים בכבישים צרים שחוצים שדות מרעה ענקיים עם מאות פרות, שחלקן נראות כאילו הן הבעלים האמיתיים של המקום.

• המבנים ההיסטוריים: החוות עצמן, עם המבנים הלבנים והגגות האדומים, הן חלק בלתי נפרד מהנוף הפוטוגני של הפארק. ביקור ב-Pierce Point Ranch הצפונית הוא הזדמנות מעולה לראות איך נראתה חווה כזו לפני מאה שנה.

• המעבר המהיר: בבת אחת, השביל יכול לעבור מגידור של חווה למצוק פראי שנופל ישר לאוקיינוס, או ליער גשם עבות.

החלק הדרומי של הפארק המשתרעה מערבית לכביש 1 באזור ההררי והמיוער הוא פראי לחלוטין ואין בו ישובים או חוות.

תכנון זמן: כמה ימים להקדיש לשמורה?

אחת השאלות הכי נפוצות שאני מקבל היא: "כמה זמן באמת צריך בשביל פוינט רייס?". התשובה תלויה בעיקר בכמה אתם אוהבים ללכת ברגל ובכמה זמן יש לכם לעצור לתמונות. הנה שתי דרכים מומלצות לתכנן את הביקור שלכם:

אופציה 1: יום טיול מרוכז מסן פרנסיסקו (The "Best of" Route)

אם יש לכם רק יום אחד, זה בהחלט אפשרי לראות את ה-Highlights של הפארק, אבל תצטרכו לצאת מוקדם. ביום כזה אני ממליץ להתמקד ב"אזור המגדלור" וב"אזור האיילים":

• בוקר: נסיעה צפונה לטומלס פוינט (Tomales Point) לצפייה בעדרי האיילים (Tule Elk). 

• צהריים: נסיעה דרומה, עצירה קלה במנהרת עצי הברוש (Cypress Tree Tunnel).

• אחר הצהריים: נסיעה לכיוון המגדלור (The Lighthouse) ולתצפית על פילי הים ב-Chimney Rock או בחוף Drakes Beach.

אופציה 2: שלושה ימים של צלילה לעומק (The Full Experience)

למי שיש לו זמן ורוצה לחוות את כל הגיוון של הפארק בלי לרוץ, שלושה ימים הם פרק זמן מושלם:

1. יום 1 – דרום השמורה והמפל: יום שמוקדש להליכה ברגל. המסלול המרכזי הוא למפל אלמרה (Alamere Falls), מפל נדיר שנשפך ישר לים. זו הליכה ארוכה שתתפוס לכם את רוב היום.

2. יום 2 – מרכז הפארק והחופים: בוקר רגוע בחוף לימנטור (Limantour), מקום מעולה לצפייה בציפורים והליכה על קו המים. בהמשך היום כדאי לבקר במרכז המבקרים Bear Valley ולצאת לאחד המסלולים ביערות הגשם המוצלים.

3. יום 3 – הצפון הרחוק וההיסטוריה: ביקור בחוות פירס פוינט (Pierce Point Ranch) ההיסטורית ובאזור הצפוני של האיילים, ובסיום נסיעה לחוף דרייק (Drake’s Beach) המבודד והמרשים ולמגדלור בקצה המערבי.

להפוך את הנסיעה מסן פרנסיסקו לחלק מהטיול

אם אתם מגיעים מכיוון סן פרנסיסקו, אני ממליץ בחום לוותר על הדרך המהירה לטובת כביש 1 (Highway 1). זה אמנם מאריך במעט את הנסיעה, אבל הנופים מהצוקים לאוקיינוס הם מהיפים שיש לקליפורניה להציע, ויש כמה נקודות עצירה שחבל לפספס בדרך.

נקודות עצירה מומלצות בדרך:

• העיירה Muir Beach: עצירה קלאסית ראשונה. מהחניה יש הליכה קצרה ונוחה שמובילה לחוף עם חול שחור ייחודי. טיפ של מקומיים: בסופי שבוע סביב שעות הצהריים, החניון הזה נוטה להתמלא לחלוטין. אם אין חניה פנויה, אל תנסו לאלתר, פשוט המשיכו לנקודה הבאה.

• תצפית Muir Beach Overlook: ממש כמה דקות נסיעה אחרי החוף, מצד שמאל שלכם על הצוקים, תראו את התצפית הזו. מדובר בעמדת תצפית ישנה ממלחמת העולם השנייה. שווה לעצור כאן לכמה דקות, לנשום את האוויר של האוקיינוס, לצלם את קו החוף המפותל ולהמשיך צפונה.

  

• העיירה המיוחדת Stinson Beach: עיירת חוף טיפוסית ומקסימה (שעמוסה מאוד בקיץ). זה מקום מעולה לעצור בו לקפה ומאפה של בוקר מול המים.

• העיירה Point Reyes Station: זו התחנה האחרונה שלכם לפני שנכנסים לעומק חצי האי. אם לא עצרתם קודם, זה הזמן להצטייד כאן בקפה אחרון או בנשנושים לדרך.

ומה בדרך חזרה?

כאן הכל תלוי ברמת העייפות שלכם:

1. האופציה המהירה: פשוט תנו לאפליקציית הניווט (Waze/Google Maps) להוביל אתכם בדרך הקצרה ביותר הביתה (גם דרך זו כוללת קטעי נסיעה מפותלים בכבישים צרים וחשוכים).

2. אופציית השקיעה: אם נשאר לכם כוח לנהיגה מפותלת, חזרו שוב דרך כביש 1. בשעות אחר הצהריים המאוחרות תוכלו לראות את השמש שוקעת ישר לתוך האוקיינוס, מראה שסוגר את היום הזה בצורה מושלמת.

מרכז המבקרים וצומת השבילים (Bear Valley)

מרכז המבקרים הראשי ומטה הפארק נמצאים ב-Bear Valley Visitor Center, על כביש Bear Valley המקביל לכביש 1 (בערך 5 קילומטרים דרומית לעיירה Point Reyes Station).

בניגוד להרבה פארקים לאומיים אחרים שבהם המעבר במרכז המבקרים הוא כמעט הכרחי, בפוינט רייס זה ממש לא "עצירת חובה". אם כבר תכננתם את המסלול שלכם מראש ואתם יודעים בדיוק מה אתם רוצים לראות בשמורה הענקית הזו, העצה שלי היא פשוט להמשיך ישר ליעד שלכם. חבל לבזבז כאן זמן כשיש כל כך הרבה מה לראות "בשטח".

מסלול הדגל: Bear Valley Trail

עם זאת, האזור שסביב מרכז המבקרים הוא נקודת מוצא מעולה למי שמחפש מסלולי הליכה בתוך יערות עבותים. המסלול הפופולרי ביותר כאן הוא ה-Bear Valley Trail.

• 

  

  איפה זה מתחיל? תחילת המסלול נמצאת ממש בקצה הכביש, בצמוד למגרש החניה הגדול.

• מה מחכה לכם שם? מדובר בשביל רחב ונוח מאוד, שחוצה את רכס ההרים בנקודה נמוכה יחסית, כך שאין בו הרבה עליות קשות או טיפוס מעייף.

• מרחקים וגמישות: השביל הולך לאורך כ-7 קילומטרים (4.5 מייל) לכל כיוון עד שהוא מגיע ממש לקו המים של האוקיינוס. היתרון הגדול שלו הוא שאתם לא חייבים ללכת את כל המסלול הלוך-חזור (סה"כ כ-14 ק"מ). זה מסלול גמיש, אפשר לצעוד בתוך היער כמה שמתחשק, ליהנות מהשקט והצל, ופשוט להסתובב חזרה כשמרגישים שמיציתם.

איך מגיעים? הנסיעה לקצה המערבי

הנסיעה ממרכז העיירה פוינט רייס סטיישן (Point Reyes Station) ועד לקצה חצי האי, שם נמצאים המגדלור וצ'ימני רוק, היא אחת הדרכים היפות בשמורה, אבל היא דורשת סבלנות ותכנון נכון.

הציר המרכזי שלכם הוא Sir Francis Drake Blvd. אתם יוצאים מהעיירה דרומה על כביש 1 למרחק קצר מאוד, ופונים ימינה (מערבה) לתוך השמורה. עוברים את אזור אינורנס (הסירה הטרופה) והדרך עולה ומגיעה לצומת כבישים, ימינה זה לכיוון הקצה הצפוני של חוות חוות פירס פוינט ומסלול האיילים, ושמאלה זה לכיוון האזור המרכזי והדרומי של השמורה, אזור המגדלור.

מכאן הדרך מתפתלת בין חוות בקר היסטוריות ומרחבים פתוחים עד שהיא מגיעה לקצה המצוקים.

מרחקים וזמני נסיעה משוערים

אל תתנו למרחק הקצר יחסית להטעות אתכם. הנהיגה כאן איטית בגלל פיתולי הכביש, בורות פה ושם, ומעבר בין שטחי מרעה:

• מרחק: בערך 32 קילומטרים (כ-20 מייל).

• זמן נסיעה: כ-45 עד 50 דקות (לכל כיוון).

• שימו לב: הכביש הופך לצר מאוד לקראת הסוף. לעיתים תצטרכו להאט כדי לאפשר לרכב שבא מולכם לעבור, או לעצור כדי לתת לעדר פרות לחצות את הכביש בנחת.

• חניה: יש מגרשי חניה בכל המקומות אבל לרוב בשבתות וחגים הם מתמלאים מוקדם בבוקר אז צריך סבלונות או שעושים מה שכולם עושים, חונים בצידי הכביש.

האם הנסיעה חופשית או שצריך שאטל?

זו הנקודה הכי חשובה בתכנון הטיול שלכם למגדלור ולצ'ימני רוק. מדיניות הפארק משתנה לפי עונות השנה והעומס:

1. בעונת החורף והאביב (סוף דצמבר עד סוף מרץ/תחילת אפריל):

זוהי תקופת שיא הצפייה בלווייתנים ובפילי הים. כדי למנוע פקקי ענק וסכנה בטיחותית בכבישים הצרים, הפארק מפעיל מערך שאטלים:

• בסופי שבוע ובחגים פדרליים: הכביש למגדלור ולצ'ימני רוק נסגר לרכבים פרטיים החל מהשעה 9:00 בבוקר ועד 17:00.

• מה עושים? נוסעים לחוף דרייק (Drakes Beach), מחנים שם את הרכב, ורוכשים כרטיס לשאטל שיוצא מהחניה ולוקח אתכם למגדלור או לצ'ימני רוק.

• עלות: בדרך כלל כמה דולרים לאדם (ילדים מתחת לגיל 16 בדרך כלל בחינם).

• טיפ: אם תגיעו מוקדם מאוד (לפני 9:00), לעיתים תוכלו להיכנס עם הרכב הפרטי, אך קחו בחשבון שהחניה בקצה מוגבלת מאוד.

2. בשאר ימות השבוע ובשאר עונות השנה:

• בדרך כלל הנסיעה חופשית לכל סוגי הרכבים לאורך כל היום. תוכלו לנהוג עם הרכב הפרטי שלכם עד לחניונים הקטנים שנמצאים ממש ליד המגדלור או תחילת המסלול של צ'ימני רוק.

3. מקרה מיוחד: עומס חריג

גם מחוץ לעונת השאטלים, אם הפארק הופך לעמוס מדי (למשל בחופשות קיץ או חגים), ריינג'רים עשויים לסגור זמנית את הגישה לכביש הקצה ברגע שהחניונים מתמלאים.

המלצה שלי: תמיד, אבל תמיד, בדקו את ה-Alerts באתר הרשמי של הפארק (nps.gov/pore) בבוקר הנסיעה. הם מעדכנים שם בזמן אמת אם הכביש סגור או אם השאטלים פועלים.

תיאור הביקור ומקומות עניין לאורך הדרך:

הספינה הטרופה של אינוורנס (Point Reyes Shipwreck)

אם אתם בדרך פנימה אל תוך הפארק, שווה לעשות עצירה קצרה בעיירה הקטנה אינוורנס (Inverness) כדי לראות את אחת הנקודות הכי מצולמות באזור, או לפחות מה שנשאר ממנה.

על גדת הלגונה הפנימית שוכנת ספינת עץ ישנה שנסחפה אל החוף לפני שנים והפכה לאייקון מקומי. אבל חשוב לדעת: הסערות הקשות של חורף 2023 לא עשו עמה חסד, והספינה התפרקה כמעט לחלוטין. שמעתי שגם יש כוונות לפנות את השרידים שנותרו, אז כדאי לבדוק את המצב כשתגיעו.

איך מגיעים?

העצירה היא פשוטה ונוחה:

• חניה: חנו ליד ה-Inverness Store (ממש מעבר לכביש ממסעדת Saltwater Oyster Depot).

• גישה: הליכה קצרה של פחות מ-100 מטר לכיוון המים תביא אתכם ממש עד לספינה.

למרות שהיא כבר לא שלמה, זו עדיין "הזדמנות לצילום" (Photo Op) נהדרת, במיוחד בשעות הזריחה והשקיעה כשהאור רך, או בלילות בהירים אם אתם בעניין של צילום כוכבים.

טיפ קטן: אם אתם פחות בעניין של ספינות ויותר בעניין של שקט, תוכלו לחנות בצד הדרך ממש לפני שהכביש מתחיל לטפס מהחוף פנימה אל תוך היבשה. יש שם חוף חולי נחמד ושלו מאוד, מקום מעולה להוציא בו את הראש מהחלון ולנשום את המפרץ.

פארק המדינה טומלס ביי (Tomales Bay State Park)

בתוך השטח הגדול של חצי האי פוינט רייס, על קו החוף הפנימי (זה שפונה למפרץ ולא לאוקיינוס הפתוח), שוכן פארק המדינה הקטן הזה.

חשוב לדעת שהכניסה לפארק היא בתשלום (בניגוד לרוב אזורי השמורה), והוא מציע חופי רחצה נוחים, כמה מסלולי הליכה, אזורי יער וביצה ופינות מסודרות לפיקניק.

גילוי נאות: למרות כל הביקורים שלי בפוינט רייס, עדיין לא יצא לי לבקר בפארק הספציפי הזה בעצמי, אז אני לא יכול לספק לכם יותר מדי מידע "מהשטח". אם אתם מחפשים מקום רגוע לפיקניק או טבילה במים שקטים יותר מהאוקיינוס הסוער, אולי שווה לכם לבדוק אותו.

הסיפור של איילי הטול (Tule Elk) בפוינט רייאס

אחד הדברים שהופכים את פוינט רייס ליעד כל כך מיוחד עבורי הוא המפגש הכמעט ודאי עם איילי הטול (Tule Elk). זהו תת-מין של איילים שקיים אך ורק בקליפורניה, ולראות אותם בסביבה הטבעית שלהם, על רקע הצוקים והאוקיינוס, זו חוויה שלא נמאס ממנה גם אחרי עשרות ביקורים.

קאמבק מהסרטים (וקונפליקט מהמציאות): סיפורם של איילי הטול

כדי להבין באמת את פוינט רייס של היום, צריך לחזור רגע אחורה בזמן. סיפורם של איילי הטול (Tule Elk) בשמורה הוא שילוב מרתק של הצלחה סביבתית אדירה מצד אחד, ומאבק ציבורי ויצרי מצד שני.

במאה ה-19, איילי הטול היו על סף הכחדה טוטאלית. הציד המסיבי בימי "הבהלה לזהב" כמעט חיסל אותם, ומאוכלוסייה של חצי מיליון נותרו רק בודדים בכל קליפורניה. בשנת 1978, כחלק ממאמץ שיקום היסטורי, הובאו לשמורת טומלס פוינט (בצפון הפארק) 10 איילים בלבד. הפרויקט נחל הצלחה פנומנלית: האיילים שגשגו, התרבו, והיום האוכלוסייה בפארק מונה מאות רבות של פרטים, מה שהופך את פוינט רייס לאחד המקומות הטובים בעולם לצפייה בהם.

התמונה המלאה: האייל מול הפרה והמאבק על המים

אבל ההצלחה הזו הביאה איתה אתגר מורכב. כפי שסיפרתי קודם, פוינט רייס הוא פארק לאומי ייחודי שבו טבע פראי וחוות בקר פעילות (שחלקן קיימות עוד לפני שהפארק הוכרז) מתקיימים זה לצד זה. הקונפליקט נולד כשאוכלוסיית האיילים גדלה, וחלק מהם הצליחו לחצות את הגדרות של השמורה הסגורה בצפון והקימו עדרים חופשיים בחלקים המרכזיים של הפארק, בדיוק באזורים שבהם פועלות חוות הבקר.

זה יצר חיכוך עצום עם החקלאים (החוואים), שמשלמים שכירות על הקרקע. טענות החקלאים הן שהאיילים מתחרים עם הבקר על העשב הקיים (במיוחד בעונות יבשות), הורסים גדרות ומעבירים מחלות.

שאלת המים בקייץ: הבעיה מחריפה דרמטית בשנות בצורת קשות, שהן לצערנו חזון נפוץ בקליפורניה. בחודשי הקיץ והסתיו, מקורות המים הטבעיים מתייבשים. באזור טומלס פוינט המגודר, האיילים תלויים לחלוטין בבריכות מים מלאכותיות. בשנים מסוימות, מאות איילים מתו מצמא ומחוסר מזון כי הגדר מנעה מהם להגיע למקורות מים מחוץ לשמורה.

ארגוני סביבה וזכויות בעלי חיים זעמו על כך שהפארק מאפשר לאיילים למות מצמא בתוך שטח מגודר, ודרשו להסיר את הגדרות כדי לאפשר להם נדידה חופשית (כפי שקורה עם העדרים הדרומיים). מנגד, החקלאים חששו שאם יוסרו הגדרות, מאות איילים נוספים יציפו את שטחי המרעה שלהם ויחסלו את העסק שלהם.

המאבק הזה הפך לאחד הנושאים הכי טעונים פוליטית וציבורית בניהול הפארק. הוא מעלה שאלות פילוסופיות עמוקות: האם הפארק שייך לחיות הבר המקומיות? או שמא יש לשמר את המורשת החקלאית ההיסטורית? נכון להיום, הפארק מנסה פשרות שונות (כמו אספקת מים מלאכותית לאיילים בקיץ), אבל פתרון קסם שירצה את שני הצדדים עדיין לא נמצא. זהו נוף עוצר נשימה, אבל כשמביטים בו, חשוב לזכור שהוא גם זירת מאבק חיה ונושמת על משאבים ועל עתיד הטבע מול האדם.

בפארק יש שתי הזדמנויות שונות מאוד לצפות בהם, בחלק הצפוני ובחלק הדרומי, וכל אחת מהן מציעה חוויה אחרת לגמרי.

החלק הצפוני: שמורת טומלס פוינט (האופציה הבטוחה)

אם המטרה העיקרית שלכם היא לראות איילים ולחזור עם תמונות טובות, סעו ישר צפונה לקצה הכביש, אל Pierce Point Ranch. האזור הזה הוא שמורה סגורה (אם כי בשטח ענק), וזהו הריכוז הגבוה ביותר של איילים בפארק.

• החוויה: כאן המפגש הוא כמעט מובטח. כבר מהחניה ובתחילת המסלול של Tomales Point Trail תוכלו לראות עדרים שלמים רועים על הגבעות.

• צילום: זהו גן עדן לצלמי טבע. האיילים כאן רגילים יחסית לנוכחות בני אדם (במרחק בטוח), והנוף של המפרץ והאוקיינוס משני צידי הרכס מספק רקע מושלם.

• עונת הייחום: אם הגעתם בסתיו (אוגוסט-אוקטובר), התכוננו להצגה הכי טובה בעיר. הזכרים משמיעים קולות "חצוצרה" (Bugling) שבוקעים מכל עבר ונלחמים על השליטה בעדר. זהו רעש עוצמתי שקשה להאמין שיוצא מחיה.

החלק הדרומי והמרכזי: העדרים החופשיים

בחלק הזה של הפארק (באזור Limantour וליד המפגש של כביש Sir Francis Drake עם הדרך לחוף דרייק), האיילים מסתובבים חופשי לגמרי, ללא גדרות שמפרידות בינם לבין שאר חלקי הפארק.

• החוויה: כאן זה מרגיש הרבה יותר פראי ופחות "צפוי". אתם יכולים לנהוג לכיוון חוף לימנטור ופתאום לראות עדר חוצה את הכביש או רובץ בשלווה בתוך העשב הגבוה ליד אזור Muddy Hollow. סעו לאט וחפשו את עדרי האיילים או קבוצות הזכרים במישורים הפתוחים של אזורי המרעה.

• היתרון: המפגשים האלו תמיד מרגישים לי יותר מרגשים כי הם ספונטניים. יש משהו מיוחד בלראות אייל זכר ענק עומד על קצה רכס מעל חוף הים בלי שום גדר באופק.

• החיסרון: בגלל שהמישורים ואזורי המרעה הם גדולים האיילים יכולים להיות במרחק גדול מהכביש, משקפת או עדשת זום למצלמה יעזרו לכם ליהנות ממראה האיילים.

• איפה לחפש: שימו לב לאזורים הפתוחים סביב Drakes Beach ו-Limantour Road. לא פעם ראיתי אותם ממש ליד השבילים שמובילים מהחניונים אל קו המים.

טיפים אישיים למפגש מוצלח:

1. שמרו מרחק: עם כל הכבוד לרצון לתמונה טובה, אלו חיות בר גדולות וחזקות (במיוחד בעונת הייחום). הפארק ממליץ לשמור על מרחק של לפחות 25 מטרים. אני משתמש בעדשת זום טובה כדי לקבל צילום קרוב בלי להפריע להם.

2. משקפת: אם אתם לא צלמים עם עדשות ענק, הביאו איתכם משקפת. לראות את הבעות הפנים שלהם ואת הקרניים המרשימות מקרוב זה עולם אחר.

3. השעות הקטנות: כמו רוב חיות הבר, השעות הכי פעילות הן מוקדם בבוקר או לקראת שקיעה. האור בשעות האלו על הפרווה שלהם הוא פשוט חלום של כל צלם.

האזור הצפוני: חוות פירס פוינט ומסלול האיילים (Tomales Point)

אם אתם מחפשים את הנקודה שבה הטבע מרגיש הכי פראי וראשוני, אתם חייבים להצפין עד לקצה חצי האי. הנסיעה לחלק הצפוני של השמורה לוקחת אתכם דרך מרחבים פתוחים וגבעות ירוקות אל מבני העץ המשופצים של חוות פירס פוינט (Pierce Point Ranch), מקום שבו ההיסטוריה והטבע נפגשים בצורה הכי מרשימה שיש.

הצצה להיסטוריה: חוות פירס פוינט

כבר כשתחנו את הרכב, תמצאו את עצמכם בלב חוות דיירי (מחלבה) היסטורית שהוקמה עוד באמצע המאה ה-19. המבנים הלבנים המשומרים, הגדרות הישנות והאווירה הכפרית נותנים תחושה של חזרה בזמן לתקופה שבה האזור הזה היה מרכז חקלאי שוקק. שווה להקדיש כמה דקות לשוטט בין המבנים לפני שיוצאים למסלול; זה מוסיף המון הקשר לכל מה שתראו בהמשך.

מסלול טומלס פוינט (Tomales Point Trail)

ממש מהחווה מתחיל אחד המסלולים היפים ביותר בשמורה, ואולי בקליפורניה כולה. מדובר במסלול הליכה (Out and Back) שנמתח לאורך של כ-15 קילומטרים (9.5 מייל) הלוך וחזור, אם מחליטים להגיע עד הקצה הממש של חצי האי.

היופי במסלול הזה הוא הגמישות והנוף הבלתי פוסק. אתם צועדים על רכס צר כשמצד אחד שלכם נפרש האוקיינוס השקט הסוער ומצד שני מפרץ טומלס השקט. לא חייבים לצעוד את כל הדרך עד הסוף כדי ליהנות מהחוויה; גם הליכה של קילומטר או שניים תחשוף בפניכם תצפיות עוצרות נשימה.

המפגש עם איילי הטול (Tule Elk)

במהלך ההליכה, סביר מאוד שתראו עדרים שלמים רועים על הגבעות. בכל הפעמים הרבות שביקרתי פה ראיתי איילים !

המפגש איתם הוא תמיד מרגש, אלו חיות אציליות ומרשימות, ובמיוחד בסתיו (עונת הייחום), אפשר לשמוע את הזכרים משמיעים קריאות חזקות שנשמעות למרחקים. עבור מי שבא עם מצלמה, השילוב של האיילים על רקע הכחול של האוקיינוס והגבעות הירוקות הוא פשוט "פריים" מושלם.

מנסיוני, לאחר הרבה ביקורים, האיילים באזור הזה נמצאים לאורך השביל הראשי והרבה פעמים ניתן לראות אותם ממרחק קרוב. חשוב לדעת כי העדרים הגדולים של הנקבות והצאצאים לרוב נפרדים מהעדרים הקטנים של הזכרים המרשימים.

אם לא ראיתם את עדרי הזכרים בתחילת המסלול שווה ללכת עד לאגם הקטן שנמצא אחרי הרכס הגבוהה (כ 3 ק"מ לכיוון אחד), שם לרוב תמצאו את עדרי הזכרים.

כמה טיפים לביקור באזור הזה:

• התכוננו לרוח: בגלל המיקום החשוף שלו, האזור הצפוני נוטה להיות הרבה יותר סוער וקר משאר חלקי הפארק. מעיל רוח הוא פריט חובה כאן, גם ביום שמש.

• בעלי חיים: בנוסף לאיילים האזור הצפוני של הפארק עשיר בציפורים וכן בתנים.

• 

  

  

  ערפל: האזור הזה הוא "מגנט" לערפל, מה שיכול להוסיף לאווירה המסתורית אבל גם להסתיר את הנוף. כדאי לבדוק את התחזית לפני שיוצאים לדרך.

• מרחקים: זכרו שחוות פירס פוינט נמצאת בקצה הדרך. הנסיעה ממרכז המבקרים Bear Valley עד לכאן לוקחת בערך 45 דקות, אז תכננו את הזמן שלכם בהתאם.

• למי שיש זמן: ליד החווה יש מגרש חניה שבסופו שביל הליכה קצר המוביל לחוף פראי ומבודד.

הביקור באזור פירס פוינט הוא הדרך הטובה ביותר לחוות את פוינט רייס האמיתית, שקטה, היסטורית ומלאה בחיות בר שלא רואים בשום מקום אחר.

בסיום הביקור בחוות פירס נחזור לצומת הכבישים ונפנה דרומה לכיוון המגדלור.

נסיעה דרומה לכיוון המגדלור

אחרי שהתחלנו לנסוע לכיוון המגדלור הכביש יורד וחוצה נחל (יש כביש צדדי שפונה שמאלה ללגונה מבודדת) ואז הנוף נפתח לשדות מרעה גדולים. לאחר שעוברים בית חווה הכביש חוצה את שדות המרעה ואז מגיעים לנקודה המיוחדת של Cypress Tree Tunnel.

מנהרת עצי הברוש: חלום של כל צלם

אם יש נקודה אחת בפוינט רייס שהפכה לסמל של הפארק בעידן האינסטגרם, זו ללא ספק מנהרת עצי הברוש (Cypress Tree Tunnel).

אבל מעבר לפריים המושלם, יש לקצה השביל הזה גם סיפור היסטורי מרתק שקשור לימים שבהם תקשורת לא עברה בלוויינים, אלא בגלי רדיו ומורס.

המנהרה היא למעשה שדרה ארוכה של עצי ברוש (Monterey Cypress) שניטעו סביב שנת 1930. עם השנים, הענפים של העצים משני צידי הדרך צמחו זה לקראת זה והשתלבו ליצירת חופה טבעית, סימטרית ומהפנטת שסוגרת על השביל המוביל לתחנת הרדיו.

זו היא עצירה קצרה, על הדרך, מוצאים חניה לאורך הכביש, הולכים לראות את מנהרת העצים.

טיפים לצילום במנהרה:

• השעה המושלמת: אני ממליץ להגיע לכאן ממש מוקדם בבוקר עם הזריחה. האור הרך שחודר דרך הענפים יוצר אווירה קסומה. בבוקר יש סיכוי טוב יותר לתפוס את המקום בלי עשרות מטיילים אחרים בתוך הפריים שלכם. בנוסף בבוקר יש סיכוי לערפל . גם שעות השקיעה מצוינות, כשהשמש הנמוכה שולחת קרניים ארוכות לתוך המנהרה.

• 

  פרספקטיבה: כדי לקבל את אפקט ה"מנהרה" העמוק ביותר, כדאי להשתמש בעדשת זום ולעמוד רחוק יחסית מתחילת השדרה. זה יוצר דחיסה של העצים וגורם למנהרה להיראות ארוכה ומרשימה יותר.

• ערפל: אל תתאכזבו אם יש ערפל. להפך הערפל של פוינט רייס מוסיף למנהרה נופך מסתורי ודרמטי שנראה נהדר בתמונות.

תחנת הרדיו RCA: הקשר האחרון עם הים

בקצה המנהרה מחכה לכם מבנה לבן בסגנון ארט-דקו,  זוהי תחנת הקליטה ההיסטורית KPH.

בעבר, זו הייתה אחת מתחנות הרדיו הימיות החשובות בעולם. דרך המבנה הזה עברו אינספור הודעות בקוד מורס ושידורי רדיו מספינות שחצו את האוקיינוס השקט. התחנה שימשה כ"אוזן" של היבשת, קלטה אותות מצוקה, הודעות מסחריות וחדשות עבור מלחים בלב ים.

• היסטוריה חיה: התחנה הופעלה על ידי חברת RCA והייתה פעילה במשך עשרות שנים. היום המקום מתוחזק על ידי מתנדבים (Maritime Radio Historical Society), ולעיתים בימי שבת אפשר אפילו להיכנס פנימה, לראות את הציוד הישן והמרשים ולשמוע את צפצופי המורס המקוריים.

• הארכיטקטורה: המבנה עצמו פוטוגני מאוד ומהווה ניגוד חד ומרשים לירוק של הברושים ולנוף הפראי שמקיף אותו.

מידע פרקטי ולוגיסטיקה

• מיקום: המנהרה נמצאת בערך באמצע הדרך בין מרכז המבקרים Bear Valley לבין המגדלור, על כביש Sir Francis Drake Blvd. חפשו שלט קטן מצד ימין (אם אתם נוסעים מערבה) שמצביע על תחנת הרדיו.

• חניה: אין חניון מסודר. חונים בזהירות בשולי הכביש הראשי והולכים ברגל כמה מטרים פנימה אל תחילת המנהרה.

• נגישות: השביל במנהרה הוא מישורי ונוח מאוד להליכה קצרה של כמה דקות עד למבנה התחנה.

המשך הנסיעה

לאחר מנהרת העצים הכביש עובר על רמה גבוהה שמשני הצדדים אזורי מרעה גדולים.

סעו לאט וחפשו את עדרי איילי הטול, הם יכולים להיות ליד הכביש או במרחבים הפתוחים ביינות לעדרי הבקר.

בדרככם תחברו מימין את הכניסה לחוף הים הצפוני (רצועת חוף אוקיינוס חולי ארוכה וישרה).

המשיכו לנסועה עד שתראו צומת עם פניה שמאלה לכיוון חוף דרייק.

מנסיוני באזור הזה יש לרוב עדרי איילים, עצרו בשולי הכביש וחפשו אותם במרחבים.

חוף דרייק (Drake’s Beach): הצוקים הלבנים של קליפורניה

אם יש מקום בפארק שגורם לך להרגיש לרגע כאילו קפצת לבקר בצוקי דובור באנגליה, זהו חוף דרייק.

החוף הזה הוא אחד המרשימים בשמורה, לא רק בגלל רצועת החוף הארוכה והמפרץ הפנימי, אלא בעיקר בגלל מצוקי אבן החול הלבנים והעצומים שסוגרים עליו וכן האפשרות לראות את פלי הים ממש מקרוב.

למה אני אוהב לעצור כאן?

בניגוד לחופים שפונים ישירות לאוקיינוס הפתוח, חוף דרייק שוכן בתוך מפרץ (Drakes Bay), מה שהופך אותו להרבה יותר מוגן מהרוחות העזות של פוינט רייס.

זהו המקום המושלם להליכה רגועה על קו המים או לפיקניק משפחתי.

• מרכז המבקרים והלוגיסטיקה: במקום יש מרכז מבקרים קטן (Kenneth C. Patrick Visitor Center) וחניה גדולה ונוחה. זהו גם אחד המקומות הבודדים בשמורה עם שירותים מסודרים ובית קפה קטן (בדקו שעות פתיחה, הן משתנות).

• פילי הים: בשנים האחרונות, מושבת פילי הים התרחבה וניתן לראות אותם לעיתים קרובות ממש על החוף הראשי, במיוחד בעונת ההמלטות. שימו לב לשלטים, לפעמים חלקים מהחוף נסגרים כדי לתת להם את השקט שהם צריכים.

• הזווית ההיסטורית: החוף נקרא על שמו של סר פרנסיס דרייק, שלפי המסורת עגן כאן בשנת 1579 במהלך מסעו סביב העולם. יש משהו קסום בלעמוד על החול ולדמיין ספינות עתיקות באופק.

פילי הים בפוינט רייאס

אחד המחזות המרתקים והרועשים ביותר בפוינט רייס הוא ללא ספק מושבות פילי הים (Elephant Seals).

אלו יונקים ימיים עצומים, שהזכרים שבהם יכולים להגיע למשקל של שני טון ולפתח אף דמוי חדק (מכאן שמם), והם הפכו לאחד מסמלי השיקום של הטבע בשמורה. סקרים אחרונים מראים כי בכל חורף מגיעה לפוינט רייס אוכלוסייה מרשימה של בין 1,500 ל-2,000 פרטים. בשנת 2019, חוף דרייק (Drakes Beach) ממש "נכבש" על ידי אוכלוסיית זכרים של פילי ים; זה פשוט מדהים לראות כמה קרוב אפשר להגיע לחיות העצומות האלו בזמן שהן רובצות על החול.

הנה כל מה שצריך לדעת כדי לא לפספס אותם:

מחזור השנה: מתי הם על החוף?

פילי הים מבלים את רוב חייהם בלב האוקיינוס, בצלילות לעומקים מטורפים. הם מגיעים לחוף רק פעמיים בשנה: כדי להתרבות וכדי להחליף פרווה.

• שיא האקשן (דצמבר – מרץ): עונת ההמלטות והרבייה זו התקופה המעניינת ביותר לביקור. בדצמבר מגיעים הזכרים הגדולים ונלחמים על טריטוריה. בינואר ופברואר החופים מתמלאים בנקבות שממליטות גורים שחורים ומתוקים. זהו זמן של רעש בלתי פסק, קרבות בין זכרים והמון פעילות.

• 

  העונה הרגועה (אפריל – אוגוסט): עונת ה"נשירה" (Molting) בתקופה זו הם מגיעים לחופים כדי להשיל את שכבת הפרווה והעור הישנה שלהם. הם נראים אז קצת "מסכנים" ומחוספסים, והם בעיקר שוכבים על החול בחוסר מעש כדי לחסוך באנרגיה.

• הסתיו (ספטמבר – נובמבר): ה"נוער" חוזר זו תקופה שבה בעיקר פילי ים צעירים מגיעים לחוף למנוחה קצרה לפני החורף.

איפה הכי כדאי לצפות בהם?

הנקודה הטובה ביותר היא Elephant Seal Overlook באזור צ'ימני רוק (Chimney Rock). זהו מצוק המשקיף על חוף מבודד שבו הם מתרכזים. התצפית בטוחה, מאפשרת לראות הכל מלמעלה, ולעיתים קרובות יש שם מתנדבים של הפארק עם טלסקופים שישמחו להסביר על המתרחש.

בשנים האחרונות המושבה התרחבה והם התחילו להופיע גם על החופים הציבוריים יותר. במידה והם נמצאים לאורך החוף אז המראות הקרובים ביותר לפילים הם בחוף דרייק, שם ניתן לראות את הפילים על החוף וממש קרובים למגרש החניה שרק בטונדה מפרידה ביניכם לחיות הענקיות האלו. במקרים בהם הפילים השתלטו על החוף אז הוא נסגר להליכה אבל במקרים אחרים אפשר להכנס לחוף וללכת באזור של פילי הים.

למה הם זורקים על עצמם חול?

אם תראו אותם משתמשים בסנפירים כדי להעיף חול על הגב שלהם, הם לא מנסים להתחבא. החול משמש להם כקרם הגנה מפני השמש הקליפורנית וכדרך לווסת את טמפרטורת הגוף בזמן שהם מחוץ למים הקרירים.

טיפ למטייל:

אל תיתנו למראה ה"נקניקיה הענקית והעצלה" שלהם להטעות אתכם. על החוף הם יכולים לנוע מהר יותר ממה שנראה לכם, והם חיות בר חזקות מאוד. הקפידו תמיד להישאר במרחק הבטוח שהפארק מגדיר (לפחות 25 מטרים) והשתמשו בזום של המצלמה – הם הרבה יותר רגועים כשאנחנו לא נכנסים להם למרחב האישי.

נסיעה מחוף דרייק דרומה

לאחר הביקור בחוף דרייק נחזור לצומת הכבישים ומשם ניסע דרומה לכיוון המגדלור. עברו את הכניסה לחוף הדרומי והמשיכו דרומה, הדרך יותר מפותלת באזור הזה אז סעו בזהירות.

לאחר מעבר של כמה בתי חווה תגיעו לצומת כבישים, ימינה זה למגדלור ושמאלה זה לכיוון צימני רוק.

העצה שלי היא להתחיל עם ביקור באזור צימני רוק ולקנח את הביקור באזור של המגדלור.

צ'ימני רוק (Chimney Rock): תצפיות, פילי ים ופריחה

ממש ליד הפנייה למגדלור נמצא אזור Chimney Rock, ואם אתם שואלים אותי, אל תוותרו עליו. זהו השכן הפחות מוכר של המגדלור, אבל הוא מציע נופים פנורמיים של מפרץ דרייק (Drakes Bay) שהם פשוט חלום לכל צלם. בנוסף לתחנה הישנה יש פה תצפית על מושבה קבועה של פילי ים.

מה עושים ב-Chimney Rock?

• תצפית פילי הים (Elephant Seal Overlook): במרחק הליכה קצר וקל מהחניה, תגיעו למרפסת תצפית המשקיפה על חוף מבודד. בחורף (דצמבר-מרץ), החוף הזה מתמלא במאות פילי ים. הרעש של הזכרים הנלחמים והגורים הצועקים הוא חוויה שקשה לתאר במילים, ומהתצפית אפשר לראות הכל בבטחה ובלי להפריע להם.

• 

  

  

  מסלול ההליכה על הרכס: מסלול ה-Chimney Rock Trail הוא הליכה של בערך 2.5 קילומטרים (הלוך-חזור) על קצה המצוק. הנוף כאן הוא 360 מעלות, האוקיינוס הפתוח מצד אחד והמפרץ השקט מהצד השני.

  

• פריחת אביב: אם אתם מבקרים באביב (מרץ-מאי), האזור הזה מתכסה במרבדים של פרחי בר בשלל צבעים. השילוב של הפרחים הצהובים והכתומים על רקע הכחול של הים הוא פשוט מרהיב.

• התחנה לחילוץ ספינות: בדרך למטה תוכלו לראות את המבנה ההיסטורי של ה-Lifeboat Station, ששימשה בעבר לחילוץ מלחים מספינות שנטרפו באזור המסוכן הזה.

  

המגדלור (Point Reyes Lighthouse): תצפית לקצה היבשת

הביקור במגדלור הוא ללא ספק ה-Highlights של כל טיול בפוינט רייס.

המגדלור נבנה ב-1870 על אחד הצוקים הכי בולטים בחוף המערבי, והוא נחשב לאחת הנקודות הכי סוערות, ערפיליות ורוחניות (תרתי משמע) בארצות הברית.

למה המגדלור נמצא למטה ולא למעלה על הצוק?

זו אחת השאלות הכי נפוצות של מטיילים שמגיעים לקצה הצוק ומגלים שהם צריכים לרדת (ואז לעלות!) 313 מדרגות כדי להגיע למגדלור. ההיגיון אומר שמגדלור צריך להיות בנקודה הכי גבוהה בשטח כדי שייראו אותו למרחקים, אבל בפוינט רייס, הטבע קבע כללים אחרים.

הסיבה היא אחת: הערפל.

פוינט רייס נחשב למקום השני הכי ערפילי בצפון אמריקה. ברוב ימות השנה, ערפל כבד וסמיך מתיישב על ראש הצוקים (בגובה של כ-180 מטר מעל פני הים). אם היו בונים את המגדלור בראש הצוק, האור שלו היה נלכד בתוך "תקרת הערפל" הגבוהה והיה הופך לבלתי נראה עבור האוניות שנמצאות למטה, קרוב לקו המים.

כדי לפתור את הבעיה, המהנדסים הקימו את המגדלור בנקודה נמוכה יותר, בערך 90 מטר מתחת לראש הצוק. המיקום הזה מאפשר לאור של המגדלור "לחתוך" את האוויר בקו שנמצא בדרך כלל מתחת לשכבת הערפל הסמיכה, וכך הספינות יכולות לראות את הנצנוץ שלו גם כשהפסגה מכוסה לגמרי.

מה מחכה לכם שם?

• הנסיעה: הדרך למגדלור עוברת בתוך נוף של חוות בקר ומרחבים פתוחים. שימו לב שבסופי שבוע עמוסים, הכביש נסגר לרכבים פרטיים ותצטרכו לקחת שאטל (Shuttle) ממרכז המבקרים ב-Drakes Beach.

• החניה: החניה כן היא תמיד מלאה לכן חנו לאורך הכביש ותלכו למעלה עד לחניה.

• הליכה לראש הצוק: יש שביל סלול ומסודר לתצפית שמעל למגדלור. מתחילים בהליכה בעליה, חוצים את מרכז המבקרים (והשרותים) מגיעים למרפסת התצפית. לאורך הדרך תראו את הנוף המיוחד של רצועת החוף הארוכה והישרה נמתחת מהצוק צפונה.

  
• 

  

  המדרגות: כדי להגיע למגדלור עצמו, תצטרכו לרדת (ואז לעלות!) 313 מדרגות תלולות. זה נשמע הרבה, וזה אכן מרגיש ככה בדרך חזרה למעלה, אבל הנוף מלמטה שווה כל טיפת זיעה. המגדלור עצמו נראה כאילו נלקח מסרט תקופתי, עם עדשת הפרנל הענקית שלו.

• צפייה בלווייתנים: אם הגעתם בין ינואר למאי, המרפסת שמעל המגדלור היא המקום הכי טוב באזור לצפות בלווייתנים אפורים בנדידתם. הביאו משקפת!

• טיפ של מקצוענים: הרוח כאן יכולה להיות מטורפת. ראיתי אנשים שאיבדו כובעים ומשקפי שמש תוך שניות. הצמידו הכל לגוף והביאו מעיל טוב, גם אם בחוץ שמש.

הביקור בחוף לימנטור (Limantour Beach)

אחד המקומות האהובים עליי בפארק, במיוחד כשאני מחפש קצת פחות רוחות עזות והרבה יותר מרחב ללכת בו, הוא חוף לימנטור (Limantour Beach). זהו חוף שונה מאוד מהצוקים הדרמטיים של המגדלור; כאן הנוף רך יותר, החול רחב, והשקט של הלגונות הפנימיות נותן תחושה של ניתוק אמיתי.

המלצה אישית: למרות שביקרתי פה מספר פעמים למי שבא לביקור של יום אחד בפארק אני ממליץ לדלג על הביקור בנקודה זו, אם תסעו לכאן לא תספיקו לבקר בנקודות היותר יפות של הפארק.

הדרך ללימנטור: נסיעה בתוך יער גשם

הנסיעה לחוף עוברת ב-Limantour Road, כביש מתפתל ויפהפה שיוצא מאזור מרכז המבקרים Bear Valley. בדרך תעברו בתוך יערות של עצי דאגלס (Douglas fir) עבותים, שלעיתים קרובות מכוסים בערפל סמיך שנותן להם מראה מכושף. ככל שמתקרבים לחוף, היער נפתח ומתחלף בצמחיית חוף נמוכה, ופתאום נגלה לעין המפרץ הכחול.

• זמן נסיעה: בערך 15-20 דקות ממרכז המבקרים.

• חניה: יש חניון מסודר וגדול יחסית בקצה הדרך, עם גישה נוחה מאוד לחוף.

הליכה דרומה: מהחול הרך אל המצוקים הפוטוגניים

רוב המטיילים נשארים באזור הקרוב לחניה, אבל הקסם האמיתי של לימנטור מתחיל כשמתחילים ללכת דרומה לאורך קו המים.

ככל שתתרחקו מהחניון, תגלו שהחוף הופך לשקט ובודד יותר. אחרי הליכה של קילומטר או שניים, הנוף מתחיל להשתנות: החוף החולי והשטוח מפנה את מקומו למצוקי אבן חול מרשימים שנופלים אל הים. באזורים האלו, במיוחד בזמן שפל, אפשר למצוא בריכות גאות (Tide Pools) קטנות וצורות סלע מעניינות. בשלב מסויים השביל עולה על מצוקי הסלע וממשיך לאורך המצוקים דרומה. זו הליכה "מדיטטיבית" מושלמת, רק אתם, רעש הגלים והציפורים.

הלגונות הפנימיות (Limantour Estero): גן עדן לחובבי ציפורים

בצד השני של רצועת החול, הרחק מהגלים של האוקיינוס, נמצאות הלגונות הפנימיות (Estero). זהו אזור של מים שקטים ורדודים שמהווה בית גידול מוגן לאלפי ציפורים.

• צפייה בחיות: זהו אחד המקומות הטובים בפארק לצפייה בציפורי מים, אנפות ואפילו כלבי ים שנוהגים לנוח על גדות הלגונה.

• המסלולים: ישנם שבילים נוחים (כמו ה-Muddy Hollow Trail) שעוברים ליד הלגונות ומאפשרים ליהנות מהשקט המוחלט של המים העומדים, בניגוד מוחלט לעוצמה של האוקיינוס שנמצא במרחק כמה עשרות מטרים משם.

ביקור באזור מפל אלמרה 

המסלול אל מפל אלמרה (Alamere Falls) הוא ללא ספק אחד השיאים של כל ביקור בפוינט רייס, אבל הוא דורש הכנה ותכנון שונה משאר חלקי הפארק. מדובר באחד המפלים הבודדים בעולם שנשפך ישירות אל האוקיינוס (מה שנקרא "Tidefall"), מחזה נדיר ומרשים שמושך אליו מטיילים וצלמים רבים.

הנה כל מה שצריך לדעת כדי לתכנן את היום הזה נכון:

הגעה לוגיסטית: הדרך אל הקצה הדרומי

המפל ממוקם בחלק הדרומי ביותר של השמורה. ההגעה אליו נעשית דרך כביש 1 המפותל, והיעד שלכם הוא חניון Palomarin Trailhead.

• כיוון נסיעה: מסן פרנסיסקו חוצים את גשר הזהב, ממשיכים צפונה על כביש 101 ויוצאים לכיוון כביש 1 (Stinson Beach). משם ממשיכים צפונה לאורך החוף עד הפנייה לכיוון Bolinas.

• מרחקים וזמני נסיעה: למרות שהמרחק מסן פרנסיסקו הוא כ-50 קילומטרים בלבד, הנסיעה אורכת לפחות שעה וחצי. הכבישים צרים, מפותלים מאוד ולעיתים קרובות עמוסים בסופי שבוע.

• טיפ חניה: החניון ב-Palomarin נוטה להתמלא כבר בשעות הבוקר המוקדמות (לפני 9:00). אם הגעתם מאוחר יותר, סביר להניח שתצטרכו לחנות לאורך שולי הדרך ולהוסיף עוד מרחק הליכה לא קטן.

בולינס (Bolinas): העיירה ש"מתחבאת" מהעולם

בדרך לחניון תעברו ליד בולינס, אחת העיירות המרתקות והמוזרות בקליפורניה. מדובר בקהילה סגורה ומתבודדת של אמנים וגולשים שמעדיפים שהתיירים פשוט ימשיכו לנסוע.

במשך שנים, המקומיים נהגו להסיר את שלטי ההכוונה מהכביש הראשי כדי למנוע מאנשים למצוא את העיירה. גם היום, הווייב שם הוא של שנות ה-60, בתי עץ ישנים, אווירה שלווה ותחושה שהזמן עצר מלכת. זו עצירה קצרה ונחמדה לקפה או פשוט כדי להציץ בסגנון החיים הייחודי הזה. ההמלצה שלי היא לא להתעקב פה בדרך הוך ולעצור רק לאחר שטיילתם למפלים ויש לכם עוד זמן.

תיאור המסלול: מהמצוקים אל האגמים

ההליכה למפל וחזרה היא מסלול של כ-14 קילומטרים (9 מייל). זהו יום הליכה מלא, אז הצטיידו בהתאם.

1. החלק הראשון – המצוקים: השביל מתחיל על קו החוף וצופה אל האוקיינוס השקט מגובה רב. הנוף כאן פתוח ודרמטי מאוד.

2. החלק השני – היער והאגמים: לאחר מכן השביל נכנס פנימה אל תוך יערות של עצי דאגלס (Douglas fir) ומספק צל נעים. בדרך תעברו ליד שני אגמים יפים: Bass Lake (מקום פופולרי לעצירה וטבילה בקיץ) ו-Pelican Lake. המראה של אגמים כחולים ומתוקים כל כך קרוב למלח של האוקיינוס הוא ייחודי לאזור הזה.

   

   

3. הפניה לשביל הלא רשמי: לאחר כ 6 וחצי ק"מ של הליכה ישנו שביל לא רשמי או מתוחזק שחותך את היער ומוביל מערבה לקצה המפל. לאחר הליכה של כ 700 מטרים השביל יורד במדרון סלע ומגיע לאזור סלעי ומישורי מעל למפל.

   

4. המפגש עם המפל: בנקודה זו יש 2 מפלים קטנים ופנימיים ומפל מים גדול הנופל משפת המצוק ישר לגלי האוקיינוס שמתחתינו. מראה ייחודי ומרשים ביותר.

5. 

   

   ישנה ירידה די מסוכנת אבל אפשרית מצד ימין של המפל, אם הצלחתם לרדת בזהירות אז תגיעו לחוף מתחת למפל.

6. אם אתם רוצים לראות את המפל מלמטה ולא לרדת בדרדרת המצוקית המסוכנת אפשר להמשיך וללכת לאורך השביל הראשי עד ל-Wildcat Beach. שם יורדים לחוף והולכים דרומה עד לתחתית המפל.

   

7. לאחר הביקור פה אפשר להמשיך בטיול או לחזור חזרה.

ההמלצה שלי ליום טיול: ההצעה שלי לטיול של כ 17 ק"מ היא ללכת למפלים, לרדת לחוף מתחת למפל, משם להמשיך צפונה על החוף עד ל Wildcat Beach ואז לעלות למצוק ולחזור חזרה דרומה בשביל העליון.

אפשרויות להארכת המסלול: יערות גשם ומפרצים נסתרים

אם אתם מיטיבי לכת ורוצים למצות את האזור הדרומי, תוכלו להפוך את הטיול למסלול מעגלי רחב יותר:

• יערות הגשם: אפשר להתחבר לשבילים פנימיים יותר (כמו ה-Stewart Trail) שחוצים אזורים מוצלים ולחים שמרגישים כמו יער גשם קלאסי של צפון קליפורניה, עם שרכים ענקיים וצמחייה עבותה.

  

  

• מפרץ דרייק ו-Wildcat Campground: אזור המחנאות ב-Wildcat הוא אחד המבודדים והיפים בשמורה. אם תמשיכו צפונה לאורך החוף (בזמן שפל בלבד!), תוכלו להגיע למפרצים נסתרים ולראות צורות סלע מדהימות וקשתות טבעיות במים.

המסלול למפל אלמרה הוא חוויה פיזית מאתגרת אבל מתגמלת בצורה יוצאת דופן. השילוב של הירוק של היער, המים המתוקים של האגמים והסיומת הדרמטית של המפל על קו המים הופכים אותו לטיול היום המועדף עליי באזור.

סיכום: הטבע הפראי מחכה לכם ממש מעבר לפינה

אחרי כל כך הרבה ביקורים בפוינט רייס, אני יכול לומר בביטחון מלא: זהו אחד האזורים המרהיבים והמיוחדים ביותר בקליפורניה כולה.

השילוב הזה של פראיות מתפרצת לצד שלווה כפרית של חוות עתיקות הוא משהו שקשה למצוא במקומות אחרים, בטח לא במרחק נסיעה כל כך קצר מההמולה של סן פרנסיסקו.

למה אני ממליץ לכם בחום להגיע לכאן?

• הנגישות: העובדה שאפשר לצאת מהעיר בבוקר, לראות לווייתנים, איילים ומגדלור היסטורי, ולחזור לארוחת ערב בעיר הופכת את פוינט רייס לטיול היום המושלם.

• המגוון הבלתי נתפס: ביום אחד אתם עוברים בין יערות גשם לחופים חוליים, בין צוקים דרמטיים ללגונות שקטות. אין רגע דל לעין (או לעדשת המצלמה).

• בעלי החיים: זהו אחד המקומות הבודדים שבהם הטבע עדיין שייך לחיות. לראות את פילי הים העצומים או את איילי הטול בסביבה הטבעית שלהם זו חוויה שמרחיבה את הלב בכל פעם מחדש.

הטיפ האחרון שלי אליכם: אל תנסו לסמן "וי" על הכל בפעם הראשונה במיוחד אם אתם באים לביקור של יום אחד. פוינט רייס הוא מקום שדורש קצב איטי. תבחרו לכם מסלול אחד או שניים (באזור של האיילים והמגדלור), תנשמו את האוויר המלוח של האוקיינוס, ותנו לשקט של המקום לעשות את שלו.

בין אם אתם חובבי צילום, מטיילים מושבעים או פשוט מחפשים קצת שקט מול הגלים, פוינט רייס מחכה לכם, והיא יפהפייה בכל עונה ובכל מזג אוויר.

צאו לדרך, הטבע של קליפורניה מעולם לא נראה קרוב יותר.

אלבום תמונות נוספות: