קניון באקסקין באריזונה (Buckskin Gulch): טיול הליכה בקניון הסלוט הארוך בעולם

מבוא: להיבלע בבטן האדמה – המסע אל Buckskin Gulch

ישנם מקומות בעולם שמזכירים לנו כמה אנחנו קטנים אל מול כוחות הטבע, ו-Buckskin Gulch הוא ללא ספק אחד המרשימים שבהם. הקניון הזה, הממוקם על הגבול שבין יוטה לאריזונה, נחשב לאחד מקניוני הסלוט (Slot Canyons) הארוכים והעמוקים ביותר על פני כדור הארץ.

דמיינו הליכה בתוך סדק צר ואדיר באדמה, כשמעליכם מתנשאים קירות סלע אדומים ומפותלים לגובה של עשרות מטרים, ובחלק מהמקומות הם כל כך קרובים זה לזה עד שניתן לגעת בשני קירות הקניון בו-זמנית.

זהו מקום שחזרתי אליו מספר פעמים, ובכל פעם הוא חשף בפניי פנים אחרות לגמרי. באחד הביקורים שלי, הגעתי זמן קצר לאחר הצפה משמעותית באזור. באותו יום, הקניון היבש בדרך כלל הפך למסלול מכשולים מאתגר במיוחד: שלוליות מים עמוקות הגיעו עד המותניים, והקרקע כוסתה בשכבות עבות של בוץ חלקלק וטובעני שהפכו כל צעד למשימה לוגיסטית. המפגש הזה עם הבוץ והמים רק הדגיש את העובדה שהקניון הזה הוא אורגניזם חי ומשתנה – מקום שמעוצב על ידי מים וזמן, ומחייב כבוד רב לכללים של המדבר.

בין אם הקניון יבש לחלוטין ומאפשר הליכה קלה בין טקסטורות סלע מרהיבות, ובין אם הוא "מלוכלך" ומאתגר לאחר גשמים, החוויה של צעידה בתוכו היא מהפנטת. בפוסט הזה נצלול אל מעמקי הקניון, נדבר על איך נערכים לטיול יום כזה, איך מתמודדים עם תנאי שטח משתנים, ומה אסור לשכוח לפני שנכנסים אל אחד המקומות המיוחדים ביותר במערב ארה"ב.

המרחק והאורך הכולל

חשוב להבין ש-Buckskin Gulch הוא "מפלצת" של קניון סלוט. האורך הכולל של הקניון עצמו, מהכניסה ב-Wire Pass (או ב-Buckskin Trailhead) ועד לנקודת הסיום שלו, הוא כ-21 מייל (כ-34 קילומטרים).

• טיול יום: רוב המטיילים (כמונו) נכנסים דרך ה-Wire Pass, הולכים כמה מיילים פנימה אל תוך החלקים הצרים והמרשימים ביותר, וחוזרים באותה הדרך.

• מסלול מלא: מי שמחליט לעשות את המסלול המלא לכל אורכו, זקוק בדרך כלל ליומיים עם לינה בשטח (באישור מיוחד), שכן ההליכה בקרקע הלא יציבה, המים והבוץ איטית מאוד.

המפגש עם נהר הפרייה (Paria River Confluence)

הקצה התחתון של Buckskin Gulch מסתיים בנקודה דרמטית שנקראת ה-Confluence (מפגש הנחלים). בנקודה זו, הקניון הצר נשפך אל תוך ה-Paria River Canyon.

• החיבור לנהר: נהר הפרייה הוא העורק הראשי באזור. מהמפגש ביניהם, המים (והבוץ) ממשיכים לזרום דרומה בתוך קניון רחב יותר אך עדיין מרשים מאוד, עד שהם נשפכים בסופו של דבר לנהר הקולורדו באזור Lees Ferry.

• נקודת היציאה: למי שמבצע את המסלול המלא, היציאה הרשמית היא ב-White House Trailhead. כדי להגיע לשם, אחרי שמסיימים את ה-Buckskin ומגיעים למפגש עם הפרייה, יש לפנות "במעלה הזרם" (צפונה) ולצעוד עוד כמה מיילים בתוך נהר הפרייה עד לחניה.

בטיחות וסכנות: מה שחובה לדעת לפני שנכנסים

הפרק הבא הוא אולי החשוב ביותר במדריך הזה. Buckskin Gulch הוא מקום של יופי קיצוני, אך הוא גם סביבה שבה הטבע מכתיב את הכללים בצורה נוקשה. אם אתם מתכננים טיול יום, אתם חייבים להכיר את הסכנות, אבל גם להבין שבמצב הנכון, מדובר באחד המסלולים המהנים והנגישים ביותר באזור.

חשוב להבהיר כבר בפתיחה: כשמזג האוויר מושלם והמסלול יבש, Buckskin Gulch הוא חוויה נפלאה ומרגיעה. מכיוון שצועדים לאורך קניון נחל, אין עליות או ירידות תלולות, גם במזג אויר חם בקניון אין שמש ויותר נעים, וההליכה ברובה נוחה ומישורית. עבור מי שמחפש טיול יום של כמה שעות לתוך ה"סלוט" היבש, זוהי פנינה אמיתית. אבל, וזה "אבל" גדול, המצב יכול להשתנות תוך דקות.

סכנת חיים: שיטפונות (Flash Floods)

זוהי הסכנה הגדולה והמוחשית ביותר. Buckskin Gulch הוא קניון צר מאוד עם קירות גבוהים, ואין בו כמעט "נקודות מילוט" (High Ground).

• שיטפון יכול לקרות גם כשאין עננים מעליכם: גשם שיורד עשרות קילומטרים משם, במעלה אגן הניקוז, יכול לשלוח קיר של מים, בוץ וגזעי עצים שישטוף את הקניון תוך דקות.

• חוק ברזל: אם יש ולו סיכוי קטן לגשם באזור או באגן הניקוז, לא נכנסים לקניון. תמיד בדקו את התחזית ב-Visitor Center או באתר ה-NOAA לפני היציאה.

בוץ ושלוליות עמוקות ("The Muck")

כפי שחוויתי באחד הביקורים שלי, לאחר גשמים או שיטפונות, הקניון משנה את פניו.

• שלוליות עמוקות: המים יכולים להצטבר ב"בורות" בתוך הקניון ולהגיע לגובה המותניים ואף מעבר לכך. אלו לא מים צלולים, מדובר בבוץ סמיך שלא מאפשר לראות את הקרקע.

• בוץ טובעני: הבוץ בקניון יכול להיות דביק מאוד ולהקשות על הליכה רגילה. זה מתיש פיזית, מלכלך את כל הציוד, ויכול להפוך טיול קצר למסע הישרדות מעייף.

• מסלול הלוך חזור: היופי במסלול שזה הלוך חזור, השלולית מתחילה להיות עמוקה מידי או יותר מדי בץ פשוט חוזרים אחורה.

קור וחוסר באור שמש

מכיוון שהקניון כל כך עמוק וצר, קרני השמש בקושי מגיעות לקרקעית שלו בחלק מהאזורים.

• טמפרטורות נמוכות: גם ביום חם בחוץ, בתוך הקניון עשוי להיות קריר מאוד. אם נרטבים במים הקרים של השלוליות, סכנת ההיפותרמיה ממשית גם בקיץ. בחורף שהטמפרטורות החיצוניות הם מעט מעל לאפס הרטבות זה לא משהו שתרתו לחוות.

• ציוד מתאים: אם יש צפי למים, שקלו לנעול נעליים שמתייבשות מהר או גרבי ניאופרן. תמיד הביאו שכבה חמה בתיק, גם אם במגרש החניה אתם מזיעים.

אין קליטה וחילוץ מורכב

ברגע שנכנסתם לקניון אתם מנותקים. אין קליטה סלולרית, ושימוש ב-GPS מוגבל בגלל הקירות הגבוהים. במקרה של פציעה, חילוץ מהקניון הוא מורכב מאוד ולעיתים אפשרי רק באמצעות מסוק.

השורה התחתונה למטיילי יום:

אם הגעתם ביום חם ויבש, לאחר תקופה ללא גשמים תיהנו מאחד המסלולים הנוחים והיפים בעולם. ההליכה המישורית על חול או חצץ בתוך ה"סלוט" היא קסומה. אך אם השטח רטוב או שיש עננים באופק, אל תיקחו סיכון. המדבר לא נותן הזדמנות שנייה למי שמתעלם מהאזהרות שלו.

הגעה ולוגיסטיקה: איך מגיעים ומה מצב הדרך?

הגישה הפופולרית ביותר לטיול יום ב-Buckskin Gulch היא דרך נקודת ההתחלה שנקראת Wire Pass Trailhead. זוהי הדרך הקצרה והנוחה ביותר להיכנס ישירות אל החלקים הצרים והיפים של הקניון.

מרחקים וזמני נסיעה

המסלול ממוקם באזור מבודד על גבול המדינות, והערים הקרובות ביותר המשמשות כבסיס ליציאה הן:

• מקאנאב (Kanab, Utah): כ-43 מייל (כ-50 דקות נסיעה). נוסעים מזרחה על כביש 89 עד לפנייה לדרך העפר.

• מפייג' (Page, Arizona): כ-34 מייל (כ-45 דקות נסיעה). נוסעים מערבה על כביש 89, חוצים את הגבול ליוטה עד לפנייה לדרך העפר.

הנסיעה על דרך העפר House Rock Valley Road

כדי להגיע לחניה, עליכם לרדת מכביש 89 הסלול אל דרך עפר בשם House Rock Valley Road. הפנייה נמצאת בין המייל ה-25 ל-26 (תלוי מאיזה כיוון הגעתם).

• כשהדרך יבשה: מדובר בדרך עפר כבושה וטובה בדרך כלל. במצב יבש, כל כלי רכב (כולל מכוניות פרטיות נמוכות) יכול לעבור בה בנהיגה זהירה. הנסיעה מהכביש הראשי ועד לחניית ה-Wire Pass אורכת כ-20-30 דקות (כ-8.4 מייל).

• כשהדרך רטובה – סכנה!: ברגע שיורד גשם, הדרך הזו הופכת לסיוט של בוץ חלקלק וטובעני (Clay). במצב רטוב, הדרך הופכת לבלתי עבירה לחלוטין לרכבים פרטיים, וגם רכבי 4X4 יתקלו בקשיים משמעותיים. אם יש חשש לגשם, אל תיכנסו לדרך הזו, אתם עלולים להיתקע שם שעות או ימים.

אופציה למתמידים: הגעה מדרום (כביש 89A)

קיימת אפשרות להגיע ל-Wire Pass גם מכיוון דרום, דרך כביש 89A (הכביש שעובר ליד ה-Marble Canyon וה-Jacob Lake). חשוב לדעת:

1. זוהי דרך ארוכה מאוד, מדובר בנסיעה של כ-20 מייל על דרך העפר House Rock Valley Road מצד דרום ועד ל-Wire Pass.

2. הדרך הזו פחות מתוחזקת מהחלק הצפוני, היא לוקחת הרבה יותר זמן (לפחות שעה של נסיעה איטית על עפר) וחשופה ליותר מכשולים.

3. השתמשו באופציה זו רק אם אתם מגיעים מהצד הדרומי של הגרנד קניון או מ-Lees Ferry, וודאו שהתנאים יבשים לחלוטין.

מזג האוויר: בין חום מדברי לקור של מעמקים

השילוב של גובה האזור (כ-1,500 מטר) והמבנה הצר של הקניון יוצר תנאים ייחודיים שחובה להיערך אליהם:

טמפרטורה בתוך הקניון

הדבר הראשון שתבחינו בו כשתיכנסו לעומק ה"סלוט" הוא ירידה חדה בטמפרטורה.

• אפקט המקרר: הקירות הגבוהים מונעים מקרני השמש להגיע לקרקעית. גם ביום קיץ לוהט של 35 מעלות בחוץ, בתוך הקניון הטמפרטורה יכולה לצנוח ב-10 עד 15 מעלות.

• המלצה: תמיד הביאו איתכם שכבה נוספת (פליז קל או חולצה תרמית), במיוחד אם אתם מתכננים לשהות בפנים כמה שעות. אם אתם נרטבים בשלוליות, הקור מחלחל מהר מאוד.

עונת השיטפונות (Monsoon Season)

זוהי התקופה המסוכנת ביותר ביוטה ובאריזונה.

• מתי: בדרך כלל בין אמצע יולי לספטמבר.

• מה קורה: סופות רעמים פתאומיות אחר הצהריים יכולות להוריד כמות אדירה של מים בזמן קצר. בגלל ששטח הניקוז של באקסקין הוא עצום, השיטפון יכול להגיע לקניון גם אם מעליכם השמיים כחולים לגמרי.

• כלל אצבע: אם התחזית מראה מעל 20% סיכוי לגשם – פשוט לא נכנסים.

החורף (דצמבר עד פברואר)

החורף באזור עשוי להיות קפוא.

• קרח ומים: הטמפרטורות בקניון צונחות אל מתחת לאפס. אם יש מים בבורות (Potholes), הם עלולים להיות מכוסים בשכבת קרח דקה. הליכה במים קפואים ללא ציוד מתאים (כמו גרבי ניאופרן או נעליים אטומות) היא כמעט בלתי אפשרית ומסוכנת להיפותרמיה.

• הטבה: היתרון בחורף הוא שהמסלול כמעט ריק מאנשים, והראות של הסלע האדום תחת שמש חורפית היא מרהיבה.

אביב וסתיו: עונות השיא

אלו הזמנים האידיאליים לביקור.

• אביב (אפריל-יוני): הימים מתארכים והסיכוי לגשם נמוך יחסית. עם זאת, ייתכן שתמצאו שאריות של בוץ ושלוליות מהפשרת השלגים או מגשמי החורף.

• סתיו (ספטמבר-נובמבר): מזג האוויר היציב ביותר. הקניון בדרך כלל יבש יותר, והטמפרטורות נוחות מאוד גם בחוץ וגם בפנים.

איך בודקים את מזג האוויר באמת?

אל תסתכלו רק על התחזית של העיר קנאב או פייג'. חפשו ב-Google תחזית ממוקדת לאזור: "Weather forecast for Buckskin Gulch" או "Big Water, UT". הכי חשוב: עצרו בתחנת הריינג'רים הקרובה (Paria Contact Station) – הם יתנו לכם את המידע הכי עדכני על מצב הבוץ והמים בתוך הקניון ועל הסיכוי לשיטפון באותו יום.

לוגיסטיקה

עלויות ואישורים (Permits)

חשוב לדעת שהתשלום אינו עבור "חניה" במובן הרגיל, אלא עבור אישור טיול יום (Day Use Permit) לכל אדם שנכנס למסלול.

• מחיר: נכון להיום, העלות היא 6 דולר לאדם ליום.

• כלבים: אם אתם מטיילים עם כלב, יש לשלם עבורו 6 דולר נוספים.

• איך משלמים? 

  • אופציה א' (מומלצת): תשלום מראש באתר Recreation.gov. מכיוון שאין קליטה סלולרית בחניון, כדאי להוריד את האישור לטלפון או להדפיס אותו מראש בבית או במלון בקנאב/פייג'.

  • אופציה ב': תשלום במקום באמצעות הסמארטפון (יש שלטים עם קוד QR), אך זה עובד רק אם יש לכם מזל עם קליטה חלשה מאוד, לכן אל תסתמכו על זה.

  • אופציה ג': תשלום ידני במעטפה ("Iron Ranger"), שמים מזומן במעטפה, משלשלים לתיבה ושומרים את הספח על שמשת הרכב. שימוש במזומן מחייב שלום מדוייק, אין החזרת עודף משטר של 20.

• קנסות: הפקחים (Rangers) מסתובבים באזור באופן תדיר ובודקים אישורים על שמשות הרכבים ובתוך הקניון. הקנסות על אי-תשלום גבוהים וחבל על אי-הנעימות.

שירותים ומתקנים

• במגרש החניה (Wire Pass Trailhead): ישנם שירותי בור (Vault Toilets) בסיסיים. אלו שירותים ללא מים זורמים, אז מומלץ להביא איתכם ג'ל לחיטוי ידיים.

• מים: אין מקור מים באתר. עליכם להביא איתכם את כל כמות המים הדרושה לטיול כבר מהעיר. אל תצאו למסלול ללא לפחות 3-4 ליטר מים לאדם, במיוחד בימים חמים.

• פחים: בדרך כלל אין פחי אשפה במקום (מדיניות "Pack it in, Pack it out"). כל מה שהבאתם איתכם, כולל זבל, חייב לחזור איתכם לרכב ולעיר.

הערה חשובה למטיילי יום:

האישור היומי (Day Use) אינו תקף ללינה בשטח (Overnight). אם אתם מתכננים לישון בקניון, עליכם להזמין אישור לינה מיוחד מראש, והוא קשה מאוד להשגה בגלל מכסות קפדניות. לטיול יום רגיל – אין בעיה של מכסה, ופשוט משלמים ויוצאים לדרך.

הטיול הראשון שלי: 24 שעות של שיגעון בבאקסקין גאלץ'

לפעמים, המקומות שאנחנו הכי זוכרים הם אלו שנאלצנו "להילחם" כדי להגיע אליהם. עבורי, באקסקין גאלץ' הוא המקום הזה. ביקרתי בו מספר פעמים מאז, אבל הטיול הראשון שלי שם, לפני כמעט 30 שנה, נצרר בזיכרוני כחוויה של פעם בחיים.

זה היה רגע לפני מעבר גדול. גרנו אז בפיניקס, אריזונה, ועמדנו לעבור צפונה לפורטלנד, אורגון. ידעתי שאם לא אעשה את המסלול הזה עכשיו, מי יודע מתי תינתן לי ההזדמנות שוב. קיבלתי "אפטר" ליום אחד מאשתי, ותכננתי מבצע צבאי של 24 שעות.

המרדף שאחרי העבודה

היה חורף. חיכיתי לשבוע ללא גשם כדי לוודא שהקניון בטוח לכניסה. ביום המיועד, מיד בסיום העבודה בשש בערב, עליתי על הרכב וחתכתי מפיניקס צפונה. חמש שעות מאוחר יותר, כשאני חוצה את הגשר מעל נהר הקולורדו בפייג', אורות כחולים-אדומים הבהבו מאחוריי.

השוטר שעצר אותי על מהירות ב-11 וחצי בלילה הסתכל עליי במבט של "עוד משוגע אחד" כשסיפרתי לו שאני בדרך לטרק של יום אחד בבאקסקין. הוא שחרר אותי עם אזהרה בלבד: "אל תיסע מהר". סביב אחת בלילה הגעתי לתחילת הדרך, החניתי את הרכב ונרדמתי במושב הנהג.

לבד מול העוצמה של המדבר

התעוררתי עם הזריחה. הייתי הרכב היחיד בחניה. הקור המדברי של הבוקר חדר לעצמות, אבל קצב ההליכה המהיר חימם אותי מהר מאוד. באותם ימים לא היו טלפונים סלולריים ובטח לא מכשירים לווייניים; כל מה שהיה לי זו מפת נייר ברזולוציה טובה והרבה אדרנלין.

ההתחלה הייתה יבשה ומהירה, אבל ככל שהקניון נסגר והפך לצר, התנאים השתנו. הבוץ התחיל להופיע, ואחריו השלוליות. בהתחלה זה היה רק עד הברכיים, מים קפואים ובוץ סמיך שלא מאפשר לראות את הקרקעית. מצאתי את עצמי מגשש עם הרגליים, בודק שהקרקע לא נעלמת בבת אחת, ומרים את התרמיל מעל הראש.

רגע האמת בתוך הבוץ

השלולית העמוקה ביותר הגיעה מעט מעל המותניים. הבוץ היה עמוק ודביק, והקור בתוך הקניון הסגור היה מוחשי. ידעתי שכל צעד שאני עושה פנימה הוא צעד שאצטרך לעשות בחזרה, דרך אותן שלוליות בדיוק.

קבעתי לעצמי חוק: חמש שעות הליכה פנימה, ואז חוזרים. הלכתי בהתמדה, כמעט ללא הפסקות, חוץ מחטיף מהיר ומים.

אחרי 5 שעות וקצת יותר מ-12 קילומטרים בתוך בטן האדמה, הסתובבתי. הדרך חזרה הייתה מהירה יותר, הפעם כבר ידעתי איפה השלוליות העמוקות באמת ואיפה אפשר פשוט "לחתוך" דרכן.

הסיום המתוק

עשר שעות אחרי שיצאתי לדרך, חזרתי לרכב, לא ראיתי אף אחד בכל היום הזה בתוך הקניון.

הייתי מכוסה מכף רגל ועד ראש בבוץ קר ורטוב, אבל עם חיוך של ניצחון. החלפתי בגדים, זרקתי את כל הציוד הרטוב לשקיות גדולות שהכנתי מראש, שתיתי קפה אחרון מהתרמוס שיצא איתי מהבית בפיניקס, ויצאתי לנסיעה הארוכה חזרה.

בשעה עשר בלילה, מעט יותר מ 24 שעות אחרי שיצאתי, נכנסתי הביתה.

זה היה טיול קשוח בצורה בלתי רגילה, אבל גם היום, 30 שנה אחרי, כשאני עוצם עיניים, אני עדיין יכול להרגיש את הקור של המים ואת העוצמה של קירות הסלע האדומים שסגרו עליי באותו יום מיוחד.

סיפור הדרך: מסע אל תוך הסדק האדיר

היופי ב-Buckskin Gulch הוא שלא צריך ללכת 20 מייל כדי להרגיש את העוצמה שלו. כבר מהצעד הראשון אחרי עזיבת ערוץ הנחל הפתוח, הנוף משתנה והופך לדרמטי.

המתאבן: קניון Wire Pass והסולם

המסלול מתחיל בהליכה בערוץ נחל פתוח וחשוף לשמש, אך לאחר כ-1.4 מייל הקירות מתחילים להיסגר עליכם. זהו ה-Wire Pass, קניון סלוט קצר ומרהיב המשמש כ"שער הכניסה" לדבר האמיתי.

בתוך ה-Wire Pass תפגשו את המכשול המפורסם הראשון: סולם עץ קטן המאפשר לרדת מדרגת סלע בגובה של כ-2.5 מטרים. זהו קטע פוטוגני מאוד שמכניס אתכם מיד לאווירה של הרפתקה.

המפגש: החיבור ל-Buckskin והקשת הגדולה

בסיום ה-Wire Pass, תצאו לפתע לרחבה גדולה, זהו ה-Junction, נקודת החיבור עם ה-Buckskin Gulch האדיר.

מצד ימין שלכם, גבוה על קיר הסלע, תוכלו להבחין בקשת סלע טבעית ועצומה. זהו המקום לעצור לרגע, לנשום, ולהבין את קנה המידה של הקירות שסובבים אתכם. כאן אתם פונים ימינה (במורד הזרם) ונכנסים רשמית אל תוך ה"באקסקין".

הליכה בתוך היכלים של סלע

בקטע הזה, רוחבו של הקניון נע לרוב בין 10 ל-20 מטרים. הקירות מתנשאים לגובה עצום של מאות מטרים, ישרים כמו סרגל ומכוסים ב"לכה מדברית" כהה שיוצרת טקסטורות מהפנטות.

באופן מפתיע, תגלו מדי פעם עצים וצמחייה שצומחים בתוך הקניון, נאחזים בחיים בין קירות האבן ומנצלים את הלחות שנשמרת בצל התמידי. ההליכה כאן היא ברובה על חול או חלוקי נחל קטנים, והתחושה היא של צעידה בתוך קתדרלה טבעית אינסופית.

הסלוט הצר: איפה השמיים נעלמו?

ככל שתמשיכו במורד הנחל, הקניון יתחיל להיסגר עליכם שוב. תגיעו לאזורים צרים במיוחד, שבהם רוחב הקניון מצטמצם למטר אחד בלבד. במקומות האלו, הקירות כל כך גבוהים והפיתולים כל כך חדים, שלעיתים פשוט לא רואים את השמיים. הקניון הופך לחשוך, והשקט בתוך הסדק הזה הוא מוחלט.

גזעי העצים המרחפים: עדות לכוחו של הטבע

זהו הרגע להרים את המבט למעלה. אם תסתכלו אל עבר המרווח שבין הקירות, תראו מדי פעם גזעי עצים עצומים התקועים גבוה מעל ראשיכם, לחוצים בין קירות הסלע.

המחזה הזה הוא התזכורת הטובה ביותר לסכנה שדיברנו עליה: הגזעים האלו הגיעו לשם בשיאו של שיטפון אדיר שמילא את כל הקניון במים עד לגובה הזה. לראות את הגזעים האלו מרחפים מעליכם נותן פרופורציה מוחשית לכוח ההרסני והבונה של המים שעיצבו את המקום הזה במשך מיליוני שנים.

זה מסלול הליכה הלוך ושוב אז בפועל הולכים כמה שרוצים

הנה הפירוט כדי שתבין את קצב ההתקדמות במסלול יום:

• 0 עד 1.7 מייל: הליכה מהחניה, מעבר ב-Wire Pass הצר (כולל הסולם) עד לחיבור (The Junction) עם הבאקסקין גאלץ'.

• 1.7 עד כ-7.5 מייל: הליכה בתוך ה-Buckskin Gulch עצמו. זהו הקטע המרהיב ביותר שבו הקירות הופכים גבוהים וחשוכים יותר.

• באזור המייל ה-7.5 (מנקודת ההתחלה): מגיעים לאזור שבו נמצא הסלע הגדול ונקודת ה-Middle Trail.

חשוב לדעת למטיילי יום:

הגעה לנקודה הזו וחזרה (סה"כ כ-15 מייל) היא יום הליכה ארוך ומאמץ מאוד. למרות שאין עליות, ההליכה היא על חול, חלוקי נחל, ולעיתים קרובות בוץ ומים, מה שמאט את הקצב משמעותית.

רוב האנשים שמגיעים לטיול יום של כמה שעות מסתובבים חזרה הרבה לפני כן, בערך אחרי 4-5 מיילים מההתחלה, שזה מספיק כדי לראות את החלקים המרשימים ביותר של הקניון (אזור ה-Ceiling) ולחזור לרכב באור יום.

סיכום: קניון אחד, זיכרונות לחיים שלמים

באקסקין גאלץ' (Buckskin Gulch) הוא לא סתם עוד מסלול ברשימת ה-"V" של דרום יוטה. הוא מקום שדורש מכם תשומת לב, כבוד לטבע ותכנון קפדני, אבל בתמורה הוא מעניק חוויה שתיצרת בזיכרון עשרות שנים קדימה.

כשאני נזכר באותו טיול ראשון שלי לפני 30 שנה, בנסיעה הלילית, בבוץ הקר ובשקט המוחלט של הקניון, אני מבין שהקסם של המקום הזה טמון בשינוי המתמיד שלו. פעם הוא יבש ומזמין, ופעם הוא מאתגר ובוצי, אבל הוא תמיד עוצר נשימה.

בין אם תבחרו ללכת רק כמה שעות לתוך ה-Wire Pass ובין אם תעמיקו אל תוך הסדקים הצרים שבהם השמיים נעלמים, אתם עומדים לבקר באחת היצירות המרהיבות ביותר של הטבע. קחו איתכם מספיק מים, בדקו את מזג האוויר פעמיים, וצאו להרפתקה בבטן האדמה.

נתראה בסיבוב הבא של הקניון!